שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק מ״ז סימן ז׳

וע"ד הפלפול יש ליישב קושית התוס' דבאמת י"ל דהא דאמרו כאן דאין מוסיפין מיירי אף שלא נתכוין להוסיף ואף דב"ת בעי כוונה כדאמרו בר"ה דף כ"ז מ"מ כאן דעושה מעשה שאגד הלולב ולפ"ז למאן דלא בעי אגד והוא אגדם א"כ המעשה עומד במקום כוונה כמ"ש ה"ה לענין מצות צריכות כוונה שהמעשה עומד במקום הכוונה ולכך במצה יצא אף שלא כוון ולפ"ז אפשר דגם ב"ת עובר כשעושה במקום שא"צ ולפ"ז זהו לרבנן אבל לר"י דצריך אגד א"כ אינו עושה המעשה בשביל אותו המין רק בשביל המינים שצריך להלולב י"ל דבכה"ג האי לחודא קאי ומיירי באמת דאוגד המין החמישי בהלולב עצמו ואפ"ה אינו עובר על ב"ת ומיושב כל הקושיות ולפי שהוא ע"ד הפלפול קצרתי. אבל מ"ש בראשונה נראה עיקר שוב ראיתי ברמב"ם פ"ז מלולב ה"ז שכתב דבהדס אם רצה להוסיף כדי שתהיה אגודה גדולה מוסיף ונוי מצוה היא אבל בשאר מינים אם הוסיף פסול ותמה הראב"ד דל"ש ב"ת בזה דהאי לחודא קאי וע' בה"ה וכמ"ש בזה ולשיטת הריטב"א א"ש בפשיטות דבהדס כיון דהוה נוי כל שמוסיף ול"ש ב"ת כיון דהאי לחודא קאי אבל בשאר המינים דלא הוה נוי בהוספה שפיר פסול אף דהאי לחודא קאי וז"ש רבינו דאם רצה להוסיף בהדס מוסיף כדי שתהי' אגוד' גדול' ונוי מצוה היא והיינו כל שהוא לנוי ל"ש ב"ת ודו"ק ולפמ"ש הלח"מ שם לחלק בין כשמוסיף בד אחד דאינו ראוי למצוה בפ"ע אבל כל שמוסיף שתי בדים שראוי לצאת בפ"ע עובר על ב"ת יש ליישב בזה ג"כ קושית התוס' דבזקן ממר' שהוסיף מין אחד אם הי' לוקחו בפ"ע ודאי לא הי' יוצא כלל כיון שאינו ראוי למצוה כלל וכן בהאי דלעיל באם אגדו שלא במינו לרבנן דל"צ אגד שפיר אינו עובר כיון שאם הי' לוקחו בפ"ע לא הי' יוצא כלל ושוב ל"ש ב"ת כל שהאי לחוד' קאי אבל כאן מיירי שמוסיף ממינו ורק שהוא מרבה בשיעור אלא דגוף חלוקו של הלח"מ הוא דוחק כמ"ש שם וגם לשון הש"ס דמייתי מינא אחרינ' אינו מורה ע"ז ודו"ק. עוד נ"ל בישוב קושית התוס' בהא דס"ד דטעמ' דר"י משום הדר והא פסול בגמניות של זהב ע"פ מה שאמרתי ליישב קושית התוס' על רש"י דפירש דיבש פסול משום זא"ו והתוס' תמהו דלמה לא אמר משום דאתקש לולב לאתרוג דבעי הדר וגם זא"ו לא מפסל בדיעבד: והנרא' בזה דהנה בענין הדר דכתיב בתור' יש לומר על שני פנים אם דבעי הדר משום דיהי' הידור למצוה וזה אינו באתרוג דוק' והוא כולל המצות רק ששם אינו פסול בדיעבד וכאן פסול אף בדיעבד משום דהתור' הקפיד' בזה שיהי' הדר או שההדר דכתיב בקר' אינו משום זה רק שזה פסול בגוף כמו דהקפיד' תורה שההדס יהי' משולש וכדומ' כמו כן בעי שיהי' מראה אתרוג והדר וחזזית וכדומ' אינו כשר למצו' דהוא פסול הגוף דהתור' הקפיד' שיהי' דוקא מראה אתרוג ולא בזה וממיל' הוא הדר דהמרא' אתרוג ואין בו פסול הוא הדר והנ"מ הוא ליום שני דאם נימא דזה אינו רק פסול הגוף א"כ י"ל דזה דוקא ביום ראשון כמו חסר דפסול משום לקיחה תמה ואינו פסול רק ביום ראשון אבל אם הפסול משום דבעי מצוה מהודרת וא"כ מה נ"מ דיום שני אינו רק דרבנן אטו מצוה דרבנן לא בעי שיהי' זא"ו ואדרב' חמורין ד"ס יותר מד"ת ואסור לזלזל במצותן חלילה. ומעתה באמת גם רש"י לא נעלם ממנו דהטעם הוא משום דאתקש לולב לאתרוג רק דא"כ למה פסול ביום שני ולכך פירש דהפסול הוא לא בשביל שהוא פסול בגוף רק שזא"ו וכאן הקפיד' התור' טפי על ההידור מצוה ופסול אף בדיעבד וא"כ כיון שמשום זא"ו שפיר פסול אף ביו"ט שני וז"ב: