שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק מ״ז סימן ו׳

ובזה מיושב היטב קושית הר"ן ע"ש הרמב"ן דלפי דעתו ממנ"פ אם ברכו מה מועיל שעת הדחק לענין ברכה וכן הקשה הרא"ש על הראב"ד ע"ש ולפמ"ש א"ש דכיון דביום שני כשר שפיר מברכין ביום ראשון וז"ב ודו"ק: ומזה ראיה ברורה לשיטת הרמב"ם דהדר ג"כ כשר ביום שני וא"ש תירוץ של חכמים דשעת הדחק הי'. ומה שהקשה הלח"מ דא"כ לדבריו מה מקשה הש"ס בדף ל"ו על רב דאמר דאין זה הדר לישני דמיירי ביו"ט שני. הנה בחידושי אמרתי ישובים רבים. אך כעת נ"ל בפשיטות דבאמת צ"ל הטעם של רבינו ז"ל למה לא בעי גם ביום שני הדר וכל דתקון חז"ל כעין תורה תקון וצ"ל לפמ"ש הר"ן דשיעור הדר לא נתפרש בתורה ומסרו הכתוב לחכמים ולא גזרו בשני רק בכלל ולא בפרט הדר ע"ש א"כ זה דוקא במקום שעכ"פ הדר הוא במקצת כגון מנומר וכדומה דעכ"פ הדר הוא במקצת א"כ לא גזרו על פרט הדר וע' בשו"ת ח"ץ שם אבל בנקבוהו עכברים דאין זה הדר דלא תואר ולא הדר לו פשיט' דגם לרמב"ם פסול וע' ברש"י שם שהאריך לבאר מה דאמר אין זה הדר וקושית הש"ס דנרא' לכאורה שפת יתר ע"ש ולפמ"ש מדוקדק הדק היטב ודו"ק: ומדי דברי בסוגיא שם זכור אזכור מה דנתחדש לישב בהא דאמרו ולא בעי ר"י הדר והתנן אין אוגדין את הלולב אלא במינו והקשו בתוס' ד"ה אין דהיאך אפשר לומר דהטעם משום הדר והלא פסל ר"י שם במשנה בגמוניות של זהב שעושין לנוי והיא תימה גדולה. ולפענד"נ דהנה באמת י"ל דהטעם של ר"י הוא משום דהו"ל חמשה מינים ורק דלהס"ד דלא בעי ר"י אגד א"כ כל חד בפ"ע קאי וליכא משום ב"ת כדאמרו בסנהדרין דף פ"ח וע' בסוכה שם ע"ב בתוס' ד"ה הואיל ויתבאר לפנינו ברצות ד' ולפ"ז זהו דוקא כשאין אוגדין בדבר של נוי ל"ש ב"ת ופסול משום דבעי הדר אבל בגמיונים של זהב כיון דבעי ר"י בלולב הדר להס"ד א"כ ממילא שוב פסול דהו"ל ב"ת ול"ש לומר דכל חדא בפ"ע קאי דז"א כיון דבעינן הדר א"כ שוב האגד מצרפן אף דלא בעי אגד דההדר שבאגד מצרפו וכעין מ"ש בהגמ"ר פ"ק דחולין דלכך אסור לקשור בשבת התפילין אף דלא הוה קשר של קיימא משום דלר"א צריך לקשור בכל יום שוב הוה קשר דרחמנ' אחשביה לקשר וה"ה כאן כיון דבעינן הדר א"כ שוב האגד מצרפו וז"ב ודו"ק. איברא לפמ"ש הריטב"א בחידושיו לסוכה שם דכל דמוסיף בהדס אף ממין אחר כגון הדס שוטה כיון שעושה לנוי ל"ש בל תוסיף ע"ש א"כ כאן שהוא אוגד בגמניות של זהב להידור שוב ל"ש ב"ת אבל י"ל דהמקשן לא ס"ל סברא הלז ובאמת אינה מוסכמת בריטב"א שם ובחידושי אמרתי ראיה לסברת הריטב"א הלז מהא דאמרו בסוכה שם ע"ב פשיט' מהו דתימא הואיל ואמר ר"י לולב צריך אגד ואי מייתי מינא אחרינ' האי לחודא קאי והאי לחודא קאי והקשו בתוס' אדרב' כשא"צ אגד ודאי אמרי' האי לחודא קאי וכדאמרו בסנהדרין דף פ"ח וגם לעיל אמרו דוקא לר"י כיון דבעי אגד הו"ל חמשה מינים משמע דלרבנן ל"ש ב"ת ע"ש ולפמ"ש י"ל דבאמת גם אם לחודא קאי כל שהקפידה תורה במנין שוב אף אם בגופו יבא בכ"ז עובר על ב"ת כמ"ש הריטב"א שם ורק לפמ"ש הריטב"א דכל שהוא לנוי ל"ש ב"ת וגדולה מזו חידש הריטב"א שם בהא דתוקעין כשהן יושבין וכשהן עומדין כדי לערבב השטן והקשו בתוס' דהא עובר על ב"ת וכ' הריטב"א דכיון שכופל המצוה בשביל הידור מצוה וכדי לערבב השטן ל"ש ב"ת ע"ש ולפ"ז שם דהורה הזקן ממרא שצריך ה' מינים א"כ הוא ודאי עושה להידור מצוה שסובר שמקיים המצוה בזה וא"כ שפיר כל שהאי לחודא קאי אינו עובר על ב"ת אבל כאן לר"י דלא בעי הדר בלולב א"כ ל"ש שעושה בשביל הידור מצוה שוב עובר על ב"ת וז"ב ולעיל שפיר אמרו לר"י דבעי אגד הו"ל חמשה מינים אבל לרבנן כיון דא"צ אגד האי לחודא קאי כיון דלרבנן צריך הדר שוב עושה בשביל הידור ודו"ק: