שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק מ״ז סימן ד׳

ובזה נרא' ליישב פירש"י ר"פ לולב הגזול דיבש פסול משום זה אלי והקשו בתוס' דבש"ס אמרו הטעם דאתקש לאתרוג דבעי הדר ולפמ"ש י"ל דבאמת רש"י ס"ל דלולב היבש כשר בשעת הדחק ומברכין עליו ולפ"ז ע"כ דאינו משום הדר דא"כ פסול אף בשעת הדחק וכמ"ש הרמב"ם דדוקא לולב כשר בשעת הדחק ולא באתרוג וכן הוא בסי' תרמ"ט. ולפענ"ד הטעם משום דבאתרוג דפרטה התורה שיהי' הדר א"כ כל שלא שם הדר עליו שוב אינו אתרוג הכתוב בתורה אבל בלולב דאינו רק משום דמחוייב לעשות המצות בנוי והוד אבל בשעת הדחק שיתבטל המצוה מכל וכל עי"ז זהו ודאי אינו ולכך כשר בדיעבד ולכך פירש"י דלולב פסול משום זא"ו ואף דבש"ע אמרו דדומה לאתרוג זה לרבנן אבל לר"י דמכשר ניהו דלא קיי"ל כר"י אבל בשעת הדחק דקי"ל כר"י ע"כ משום דמשום זא"ו אתינן עלה ודו"ק וע' בר"ן פ"ד דמגילה גבי מתנה דמר מדמה לה למכר דאי לאו דאית לי' הנאה וכו' והרמב"ן שם דימה הענין של בהכ"נ לתשמישי מצוה דנזרקין וכ' דלכך אף למשתי בי' שכרא שפיר דמי אף דהוא זלזול גדול וגם הר"ן לא נחלק בזה הרי דמותר לנהוג בו בזיון ג"כ ודו"ק היטב וע' בב"ח או"ח סי' כ"א דאף דתשמישי מצוה נזרקין מ"מ זה דוקא כשאינו ראוי למצוה משא"כ כשראוי עדיין למצוה בודאי אסור ויש להאריך בזה כאן דאם הי' כשר ביו"ט שני שוב היה אסור להוריש לבני בניהם לכבד בו את הבית ודו"ק וע' בתוס' כריתות דף ו' ע"א ד"ה מסייעא ליה דאף בתשמישי מצוה כגון שופר אסור לעשות בו מי רגלים והוא מהש"ס ר"ה ומשמע קצת כהכלבו ודו"ק: