עכ"פ ברמב"ן ור"ן מבואר בהדיא דמותר לשאר תשמישין אף לתשמיש מגונה איברא דלפ"ז יקשה על ר"י מה מביא ראיה מבני כרכין שהורישו לבניהם דלמא אדרבא משום דפסול אף לשאר ימים ולא חזי לשום דבר לכך הורישו לבניהם לחבלים ולקופות וכדומה. אמנם נרא' דהדבר נכון דלר"י דס"ל דיבשין כשרין ומטעם דלא אתקש לולב לאתרוג או דיבש אינו עוד פסול גמור וכדומה מהטעמים עכ"פ חזינן שס"ל דיבש כשר בלולב א"כ עכ"פ אף אם נימא דיבש פסול אבל בשעת הדחק ודאי משמע ליה דכשר אף לברך וכיון שכן שוב חזי לאיזה דבר מצוה עכ"פ בשעת הדחק וא"כ למה הורישו לבניהם לחבלים ולקופות ולומר שהורישו אולי יהי' שעת הדחק זה לא משמע לי' דמסתמא ישראל יהדרו אחר המצוה שיהי' בכשרות וע"כ שהורישו משום דבאמת כשר הוא דאם אינו כשר כיון שעכ"פ בשעת הדחק כשר שוב לא היה להם להוריש שמא יעשו ממנו תשמיש מגונה ובאמת חזי עוד למצוה בשעת הדחק עכ"פ וע"כ דבאמת כשר למצוה ושפיר הורישו לעשות בהם מצוה דלהוריש שיהי' כשר בשעת הדחק זה ודאי לא עשו דכל דעתה אינו שעת הדחק למה יורישו אדרבא יראו להדר אחר לחים ולחבלים ולקופות אסור כיון דחזי עכ"פ למצוה בשעת הדחק לשיטתו וע"ז השיבו רבנן דאין שעת הדחק ראיה והיינו שבאמת אינו כשר אף בשעת הדחק ואינם נוטלים רק לזכר שלא ישתכח תורת לולב וכיון שכן שוב לא מקרי חזי למצוה דבאמת אינו כשר ללולב אף בשעת הדחק ואין מברכין וע"כ הורישו באמת לחבלים ולקופות ולכבד בו את הבית כמ"ש הרמב"ן וע"כ מוכח כשיטת הראב"ד דבאמת פסול אף בשאר הימים וכמ"ש ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק מ״ז סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.