עוד נראה לי בישוב דברי הרי"ף הנ"ל דלא תקשי קושית הרשב"א והר"ן דאם התירו הרחיצה בח"ט מכ"ש הזיעה וכמו שהאריך בשו"ת הר"ן סי' י"א בזה כאשר הובא בשו"ת מ"צ הנ"ל. והנראה דהנה באמ' צריך להבין הא דהתירו חמי טבריא והא יש לחוש דאם נתיר חמי טבריא נתיר חמי האור וכבר אמרו בשבת דף ל"ט דגזרינן תולדת חמה אטו תולדת האור וכן קי"ל כמ"ש בסי' שי"ח ס"ג וה"ה בזה וכל כה"ג לא מקרי גזירה לגזירה דהכל גזירה אחת היא דאי לא הא לא קיימא הא וע' בשו"ת מ"צ שם ובפירוש המשנה לרבינו ר"פ במה טומנין וצ"ל כיון דהמרחץ נפיש הבלי' עד שמזיע מי שבא שם וחמי טבריא המגולים אין בהם משום זיעה וא"כ לא יתחלף במרחץ של חמי האור דהרי ניכר במה שאינו מזיע ולכך לא גזרו ולפ"ז במערה דנפיש הבלי' עד שמזיע גם בח"ט אסור דדומה למרחץ חמי אור ואסיר וז"ב מאד בטעמן של הרי"ף והרמב"ם ודעימייהו וזה דאמר התירו להם ח"ט והזיעה במקומה עומדת והיינו כיון דהזיע שוב אף בח"ט יש חשש ובמקומה עומדת לאיסור. ויש להמתיק הדבר דבאמת הוה גזירה לגזירה רק דהוה חדא גזירה ובפעם אחת נגזרה וע' פירוש המשניות לרבינו ר"פ במה טומנים ולפ"ז כל שכבר הותר שוב א"א לגזור דהו"ל גזירה לגזירה ולכך אמרו דהזיעה במקומה עומדת והו"ל כאילו לא הותרה כלל ודו"ק ובזה יש ליישב קושיית המ"ץ דלשיטת הרי"ף אמאי מותר להשתטף במערה הא גם בשיטוף יש חשש זיעה ולפמ"ש א"ש דכיון דמוקי כר"ש דמתיר אף בחמין של אור שהוחמו עכ"פ בע"ש וע' בדף ל"ט ע"ב ד"ה בין ולא גזרינן אטו חמין שהוחמו היום מכ"ש בחמי טבריא דמותר. ובזה מיושב היטב קושית הרשב"א דלמה אמר מני ר"ש והא אף לר"י מותר בח"ט ולפמ"ש א"ש דלר"י דגזר גם בשיטוף ה"ה בחמי טבריא אסור אף להשתטף דשייך משום זיעה ומחלף בחמי האור במרחץ. ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם דלכך אוסר לרחוץ בח"ט רק להשתטף דבזה מנכר דח"ט הוא ול"ש לאחלופי אטו חמי האור דבשיטוף לא גזרו כולי האי ולכך גם במערה מותר להשתטף דהוא ס"ל דרך הכרעה דלר"י לא גזרו בשיטוף כולי האי והוא ס"ל כפירוש הראשון שבתוס' בדף ל"ט דהא דנחלקו ר"י ור"ש הוא במה שנתחמם בשבת באיסור בזה אסרו בשיטוף ולפ"ז בח"ט שלא נתחמם באיסור שוב מותר גם לר"י בשיטוף עכ"פ ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק מ״ו סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
