שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק מ״ו סימן ג׳

ובזה היה נרא' לפענ"ד דבר נחמד ליישב מנהגן של ישראל במה שנהגו במדינתינו שלא לישא כפים כ"א ביו"ט ולא בשבת וגם ביו"ט שחל להיות בשבת לא נהגו לישא כפים וכבר תמהו הט"ז והמג"א בסי' קכ"ח סעיף מ"ד דאטו יגרע לפי שיש בו קדושה נוספת. ולפמ"ש א"ש דהרי באמת כ' שם הט"ז דמה שנוהגים הכהנים לפרוש מנשותיהם ביו"ט בשביל שנטמאו בקרי וכ' הט"ז דזה שיבוש ע"ש ובמ"א ס"ק ע' ולפ"ז באמת י"ל דביו"ט יוכלו לטבול כיון שנטמאו בתשמיש אבל ביו"ט שחל בשבת דבשבת אסור בטבילה לכך נהגו שלא לישא כפים דבטומאה א"א לישא כפים ולבטל העונה לא רצו שאינו נכון וכמ"ש הט"ז ועכ"פ מבואר שם במ"א דבי"ט יטבלו בבקר ע"ש בסוף הס"ק ות"ל קיימתי מנהגן של ישראל כי תורה היא. אך לפ"ז ביוה"כ שחל בשבת בודאי יש לישא כפים דשם ל"ש משום תשמיש דאסור בתשמיש וכן שמעתי מהרבה גדולים שצווחו ככרוכי' למה לא ישאו כפים ביוה"כ שחל בשבת וא"ז הרב הגדול הצדיק מו"ה דוב בעריש זצ"ל צוה לישא כפים ביוה"כ שחל בשבת. והנה במ"ש התה"ד דשייך משום מתקן בטביל' והמ"א חולק לפענ"ד הי' נרא' דלפמ"ש התוס' בשבת דף ק"ו ע"א ד"ה בחובל דתיקון מצוה לא חשוב תיקון ולפ"ז כיון דעיקר הטביל' היא לצורך תפלה לתוספת זהירו' ופרישו' פשיט' דל"ח לתיקון דאם מצוה דאוריי' ל"ח לתיקון מכ"ש במתקן דרבנן ומצוה דרבנן והא דאמרו בש"ס דאדם נמי והוצרכו לחדש דמחזי כמיקר היינו דשם בזמן שישראל על אדמתן והיו צריכין טביל' ברגל להכשיר לאכול קדשים ולטהר מטומאו' זה חשוב תיקון גמור אבל לדידן בעונו' כי אין לנו תועלת בטהר' וטמאים אנחנו בעוה"ר א"כ ל"ח תיקון וע' תוס' יבמו' דף מ"ו דטבילת גר ל"ח תיקון גמור ועיין ביו"ד סי' רס"ח ס"ד ואף דנכנס תחת כנפי השכינ' לא חשוב תיקון מכ"ש טבילת ב"ק בזמנינו כנלפענ"ד ברור. והנה מדי דברי זכור אזכור במ"ש בענין זיעה במי טברי' שנחלקו בזה הרי"ף והרמב"ם עם הרמב"ן והרשב"א והר"ן שדעת הרי"ף והרמב"ם ודעמייהו דאף דבחמי טבריה מותר לרחוץ מ"מ במער' שיש הבל מרוב' ואתי להזיע אסור והרמב"ן והרשב"א והר"ן כתבו דמותר והובאו ביתה יוסף סי' שכ"ו המחלוק' בזה והב"י נטה לדעת המקילין והנה כל יסודם דאם הרחיצ' מותר כ"ש הזיעה דלא נאסר רק בשביל הרחיצ' כמ"ש הרשב"א והר"ן פרק חבית ולפענ"ד הי' נרא' דבר חדש דהנה התוס' בשבת דף ל"ט ע"ב ד"ה וב"ה כתבו להקשו' מ"ש הבער' דרחיצ' אסור' מה"ת והבער' דזיע' שרי מה"ת ותירצו דרחיצ' אינו אלא לתענוג ואינו שוה לכל נפש משא"כ זיעה דאינו לתענוג רק לבריאו' וראיתי להפ"י בחידושיו שכ' דמזה יש ראיה להתיר לעשן הטיטין ביו"ט והמג"א בסי' תקי"ד סק"ד אוסר דאינו שוה לכל נפש וכ' הפ"י דמכאן מוכח דכל שהוא לבריאו' לעכל המזון וכדומ' חשוב שוה לכל נפש. ואני אמרתי בחפזי דדברי המג"א נכונים דהנה לכאור' קשה גם בזיעה היכא שרי כל דהוא לבריאו' הא מבואר בטוש"ע או"ח סי' שכ"ח סל"ז דכל שאינו מאכל ומשק' בריאים אם עושה לרפוא' אסור ועיין מג"א שם ס"ק מ"ג דאף שהוא אדם בריא כל שעוש' אותו לרפוא' אסור ולפ"ז בזיעה דבאמת אינו נקר' מאכל ומשק' בריאים שהרי עושה אותו לבריאו' ומי שיש לו מיחוש נכנס למרחץ ועכ"פ הוה לרפוא בודאי כמ"ש התוס' שהוא לבריאו' והיכא שרי אף שהוא בריא וע"כ צ"ל דשם כתבו התוס' דמה"ת מותר ומה"ת באמת אף שעוש' לרפוא' מותר דאינו רק איסור דרבנן משום שחיקת סממנים ולפ"ז עישון הטיטין דעוש' לרפוא' וכ"כ בפרמ"ג בסי' תקי"ח וסי' תקי"ד בהדי' דההיתר הוא של הפ"י בשביל דעוש' לרפוא' וא"כ פשיט' דאסור מדרבנן ואף ביו"ט אסור רפוא' כדאסרו לכחול עין ביו"ט ראשון. ובזה אמרתי דעכ"פ ביו"ט שני ודאי מותר דהרי כל רפוא' שאינו רק משום שבות מותר ביו"ט שני כמבואר בטוש"ע או"ח סי' תצ"ו ס"ב ומכ"ש לשיטת הרמב"ם דאף שאינו חולה כלל כל שהוא להנאת הגוף שרי יעו"ש וא"כ ממיל' מותר לעשן הטיטין ביו"ט שני וכן העידו לי בשם הרב הגאון החסיד בעהמ"ח הפלאה זלה"ה שלא הי' נוהג לעשן הטיטין ביו"ט ראשון רק ביו"ט שני ולא ידענו טעמו ולפמ"ש נראין הדברים בטעמם. ולפ"ז עכ"פ לדידן מהראוי לאסור זיעה טפי מרחיצ' שרחיצ' אינה לבריאות כ"א לתענוג וזה אינו תענוג רק לבריאו' וא"כ ל"ק קושית הרשב"א והר"ן דניהו דח"ט מותר ברחיצ' מ"מ הזיע' אסור איברא דלפ"ז צריך להבין בהא דאמרו בשבת דף מ"ם בתחל' היו רוחצין וכו' אסרו את החמין והתירו את הזיעה ואיך התירו את הזיעה והא זיעה יותר מהראוי לאסור וצ"ל דכל הא דלרפוא' אסור הוא דוקא כשמוכח מלתא דעושה לרפוא' ועיין מג"א סי' שכ"ח ס"ק מ"ט. ולפ"ז שם דאסרו הרחיצ' וא"כ אף שמזיע לא ניכר שהוא בשביל הבריאו' דלמא עושה בשביל שיהי' עכ"פ נהנה קצת בזיעה הואיל דאסרו הרחיצ'. ובזה נ"ל הא דאמרו דהתירו חמי טבריא והזיע' במקומ' עומדת והיינו דבאמת זיעה מהראוי נאסור טפי בשביל שעוש' לבריאו' רק דלא מוכח' מלתא וכל דהתירו חמי טבריא וח"ט המגולין לית בו משום זיעה א"כ כל שהוא במער' דמזיע ניכר שהוא בשביל רפוא' דאל"כ למה נכנס למקום שמזיע ולכך הזיע' במקומ' עומדת ואסור אף בח"ט כל שהוא במער' כנ"ל שיטת המחמירין בטעמם ובזה עמדתי על דברי רבינו הרמב"ם פכ"ב משבת הלכה ב' שכל דבריו תמוהים כמו שתמה הלח"מ שם דבח"ט כתב רק להשתטף מותר והא בש"ס משמע דאף רחיצ' מותר ובמער' כתב דלרחוץ אסור ומשמע דלהשתטף אסור והא בש"ס מוקי כר"ש ומשמע דלר"י דקי"ל כוותיה אף להשתטף אסור בזה ע"ש וע"כ נרא' דבאמת רבינו ס"ל כפירש"י והתוס' שם בשבת דף קמ"ז דדברי הש"ס במי מערה הם בחמי האור ואף דהרמב"ם קאי בשיטת הרי"ף דאף בח"ט אסור במערה משום הזיעה מ"מ ק"ל קושית הרשב"א דאם איתא דקאי בח"ט א"כ אמאי קאמר הש"ס מני ר"ש הא אף ר"י מודה בח"ט וכן הקשה הלח"מ וע"כ פירש הרמב"ם דמשמע לי' להש"ס דקאי בחמי האור דאל"כ הי' מותר לרחוץ לכתחלה ומ"ש הרי"ף דנקט הרוחץ בשביל מי מערה דחוק ולפ"ז א"ש כל דברי הרמב"ם דלכך לא התיר אף בח"ט לרחוץ רק להשתטף דבאמת גם בח"ט אף שהם מגולין יש חשש זיעה ורק דלא מוכחא מלת' די"ל דעושה בשביל רחיצה והזיעה אתיא ממילא ולכך כל שאפשר להשתטף ובשוטף בודאי אין בו זיעה כ"כ וגם אינו מוכח כלל דעושה בשביל זיעה דהא לא אפשר בע"א וצריך להשתטף ולכך מותר משא"כ הרחיצה דאסור דמוכח דעושה בשביל זיעה ובמערה מותר להשתטף ג"כ דבשיטוף כל דליכא חשש זיעה שעושה לרפואה דאינו מוכח שוב הזיעה מותרת דהא כל דרחיצה מותר הזיעה בודאי מותר כקושיית הרשב"א והר"ן ול"ש מ"ש דעושה לבריאות דהא לא מוכח מלת' דהא י"ל דעושה בשביל שרוחץ בזה משא"כ הרחיצה ודברי הש"ס הם בחמי האור וכפירש"י ודו"ק היטב. אחרי שכתבתי כל זאת הגיעני שו"ת מעיל צדקה ומצאתי בסי' נ"ב שם הרחיב הדיבור בזה הענין ואמרתי לכתוב מה שראיתי בהעברה בעלמא והנה מ"ש להשיג על הב"י מדברי התוס' בשבת דף ק"ט ד"ה רוחצין דאזלי בשיטת הרי"ף והרמב"ם במחכ"ת באמת התוס' כתבו לעצמם דמיירי בחמי האור וכמ"ש בדף קמ"ז וציינו על דף ק"ט רק שכתבו בשם המגלת סתרים לרבינו נסים גאון לפרש כשיטת הרי"ף וזה אינו חדש דכבר כ' ה"ה דכל הגאונים ס"ל כהרי"ף והרמב"ם אבל התוס' בעצמם כתבו להיפך וכ"כ בדף ל"ט ד"ה והא יעו"ש. ומה שהקשה על הרי"ף דלשיטתי' דרחיצה אסור בשביל הזיעה גם השיטוף יאסור משום זיעה וכן הקשה על הרא"ש דלמה לא הקשה כן על הרי"ף ולפמ"ש א"ש דבאמת זיעה אינו אסור רק משום רפואה וכל דמשטף במים אינו מוכח דעושה לרפואה וכמ"ש. גם מה שנדחק שם ליישב קושיית הר"ן דאיך יאסור זיעה טפי מרחיצה ולפמ"ש א"ש ומה שהאריך שם בדברי רש"י בשבת דף מ' במעשה דרבי לאחר גזירה הוה שפירש אחר שאסרו הזיעה והאריך הוא מהא דאמרו בברכות דף כ"ז דרבי קודם שגזרו על הזיעה הוה הנה כבר האריכו בזה הקדמונים והאחרונים ועפ"י וצל"ח שם. אבל היטב אשר דיבר בזה הקרבן נתנאל ברא"ש ס"פ במה מדליקין דט"ס ברש"י וצ"ל קודם שנגזרה על הזיעה יעו"ש והארכתי בזה במקום אחר דרך כלל המעיין בשו"ת מעיל צדקה ובמ"ש למעלה ימצא שיתיישב הרבה דברים ולדינא ג"כ הרואה יראה שאין נ"מ דגם לפמ"ש בזיעה דאתיא ממילא כל דלא אפשר בשיטוף שרי ואם אפשר יש לאסור זיעה כמו שהעלה המעיל צדקה שם ודו"ק: