שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק מ״ו סימן ב׳

והנה מה שאסרו משום חשש סחיטה לכאור' הי' נ"ל דבר חדש דלפי מ"ש בשבת דף קמ"ז ע"א וע"ב דעשרה בני אדם מסתפגים באלונטית אחת ול"ח לסחיטה דעשרה מדכרו אהדדי א"כ ה"ה בבית הטבילה שרבים הם ביחד ל"ח לזה שיזכירו זא"ז ואף ששם הוא באלונטית אחת מ"מ שם הוא מסתפג ויש חשש יותר לסחיטה ואפ"ה התירו ברבים מכ"ש כאן דאינו ברור שיסחטו מה"ת לחוש לזה ותדע דאל"כ אמאי לא חשו בחמין שהוחמו מעיו"ט לשיטת הרי"ף ורמב"ם שמא יבא לידי סחיטה וע"כ דל"ח לזה וגם משום הוצאה ביו"ט ודאי לא חיישינן דהוצאה מותר ואף בשבת מבואר בסי' שכ"ו ס"ז דצריך שינגב גופו יפה וכ"כ בסי' ש"א סמ"ט ול"ח לשמא יוציא ואולי משום זה חשו לסחיטה ביותר כדי שינגב גופו יפה שלא יוציא ועכ"פ ביו"ט ל"ש זאת דהוצאה מותרת וע"כ לפענ"ד אם כי בודאי טוב להחמיר גם ביו"ט אבל בר"ה שהם ימי דין ומי שלבו נוקפו וא"י להתפלל בלא טבילה ודאי יש להקל כנלפענ"ד. ומדי דברי זכור אזכור דברי התוס' בשבת דף ל"ט ע"ב ד"ה אלא שראיתי בהגהות הגאון מוהר"ע איגר ז"ל שנדפס בווילנא שנתקשה בזה. ולפענ"ד נראה דא"ש מ"ש על דברת התוס' אע"ג דראויין לשתיה אסור לב"ש דהא ל"ל מתוך והקשה דלענין מתוך ל"ש ראויין או אינן ראויין לא זכיתי להבין דהתוס' כתבו לרבותא דאף דראויין לשתייה אפ"ה לענין רחיצה אסור ולא אמרינן מתוך שראוי לשתיה הותר גם לרחיצה דלב"ש לא אמרינן מתוך ומ"ש הרשב"א בחידושיו דגם הואיל לא אמרו לב"ש וע"ז הקשה דהתוס' כתבו בפסחים דף מ"ז ע"ב ד"ה אהבערה דאף לב"ש אמרינן הואיל. הנה מלבד דאין קושיא על הרשב"א משיטת הריב"א דבאמת מצד הסברא לב"ש דלא אמרינן מתוך מכ"ש הואיל דל"ל דהרי במתוך קי"ל כב"ה ובהואיל נחלקו רבה ור"ח עכ"פ ר"ח ל"ל הואיל אף דבמתוך לא נחלק שום אמורא וע' בפ"י שם שכ' דבלא"ה אין דברי הריב"א מוכרחין ע"ש אף גם דל"ד דשם אם נימא הואיל יהי' אותו דבר גופא מותר דהבערה עצמה שייך לומר דחזי לצורך משא"כ הכא דלרחיצה לא הותר ורק שחזי לשתייה אבל לענין זה שעושה כעת לא הותר ושם בעת הבערה עוד לא נודע אם יבשל הגיד או מידי דחזי וי"ל דבכה"ג ודאי ל"ל לב"ש הואיל ודו"ק. ומ"ש על מ"ש התוס' שם ראיה דיכול לחמם יותר מכדי שתייה כמו דאמרו נחים אגב אמי' וע"ז הקשה למה הביאו ראי' ממילה דאפשר דלצורך מילה הוא דהותר ולמה לא הבי' מהא דאמרו בביצה דף י"ז ממלא נחתום חבית מים אע"פ שא"צ אלא לקיתון אחת. הנה לפענ"ד ל"ק דשם דוק' בחד טרחא הותר וכמבואר בסי' תק"ג ולכך הוצרכו להבי' מעירובין דשם אין חלוק דבשבת אף בחד טירחא לא הותר וכל שהותר ממילא בי"ט מותר אף להוסיף. ובלא"ה י"ל דבאמת הא דמותר בנחתום אף שא"צ רק לקיתון משום כיון דלצורך הותר א"כ אמרי' מתוך כיון דהוא בחד טרחא ניהו דהמותר א"צ אבל עכ"פ מתוך שייך בזה ולפ"ז כאן דאזיל לב"ש דלא אמרינן מתוך א"כ אין ראי' משם והוצרך להבי' ממילה בשבת דשם בודאי לא הותר משום מתוך ואפ"ה מותר להחם אגב אמו וז"ב. ולפמ"ש הר"ן בפ"ב דביצה דריבוי בשיעורא אסור מה"ת בשבת ושאני יו"ט דהותרה משא"כ בשבת ע"ש והובא בב"י סי' של"א ע"ש ולפ"ז לב"ש דלא הותרה משום מתוך א"כ ממילא אין ראי' מנחתום לב"ש ולכך הוצרכו להבי' ממילה וז"ב. שוב נזכרתי מ"ש הבה"ג סוף ספרו והובא במ"א סי' ר"פ שהביא קושי' בשם זקני הגאון מו"ה יאסקא אבד"ק וואדסלוב דמצינו לחכמים ראשונים שהיו אוכלין חולין שלהם עטה"ק ומה היו אוכלין בשבת דע"כ היו טבולי יום אחר התשמיש ע"ש מ"ש בזה ועכ"פ מדברי כלם נלמד שטבלו בשבת וע"כ שמותר לטבול בשבת. איברא דבאמת צריך להבין הא התה"ז אוסר לטבול בשבת משום דכיון דהמנהג לאסור להקר א"כ שוב אסור אף לטבול דמחזי כמתקן והמג"א כ' סשכ"ו שם דכיון דטבילת ב"ק אינו רק מדרבנן מותר ע"ש. ולפ"ז שם דהיו נוהגין לאכול עטה"ק וכיון שנהגו כן הוה כנדר וא"כ היו לי' לתא דאוריי' ואסור לטבול דהו"ל מתקן וגם לפמ"ש ה"ה בטעם דמותר בטומאה דרבנן לטבול משום דלחולין בלא"ה חזי ולכך אוסר לטבול כלי הניקח מעכו"ם ע"ש בסי' שכ"ג ולפ"ז חסידים הראשונים שלא היו אוכלין רק עט"ק בודאי הוה מתקן גמור ואיך טבלו. ואולי כיון דיכלו לאכול פת שלא הוכשר וכמ"ש המג"א שם שוב לא מקרי מתקן וכמ"ש ה"ה שם. ועכ"פ לפענ"ד יש לחלק דעכ"פ ביו"ט ודאי מותר לטבול דהרבה חששות ל"ש שם: