שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק מ״ו סימן א׳

נתתי לבי על מה שנהגו רבים מבעלי תורה ויראה ללכת למקוואות לטבול בר"ה לתפלה וקודם התקיעות וזה רבות בשנים אשר התירו פרושים את הדבר לטבול בשבת ויו"ט. ובאמת עפ"י דין הש"ע נראה לאסור וחפשתי אולי אזכה למצוא היתר. והנה בש"ע סי' שכ"ו מבואר דיש כמה איסורים בזה משום זיעה שהולכין למרחץ לטבול במקוה ומזיעין מחום המרחץ ומשום סחיטה ומשום שנושא מים שעליו ד"א בכרמלית ומשום שיטת גופו וקסמים ועיין מג"א ס"ק ח' שם דהביא כן בשם מהרי"ל ובשם תה"ד כתב לאסור משום מתקן והוא כתב להתיר כיון דטבילה לקריו אינו רק מדרבנן ע"ש. והנה מקודם נעיין אם נוכל למצוא היתר ביו"ט ואח"כ יתבאר ברצות ד' לענין שבת. והנה מצד זיעה הנה באמת בסי' תקי"א לא נזכר אם זיעה אסור ביו"ט אבל באמת הדבר מבואר בהדיא בש"ס שבת דף מ"ם דאף ביו"ט אסור להזיע וכמ"ש התוס' שם ד"ה למוצאי שבת. הן אמת דדבריהם לכאורה מגומגמין קצת שבתחלה כתבו דלאחר גזירה אף בי"ט אסרו דאיו"ט קתני משרבו עוברי עבירה התחילו לאסור ובסוף כתבו דאי עריב ותני להו הו"א דוקא בשבת אסרו ולא ביו"ט דעובדא דמייתי בשבת הוה והדברים סותרין ובח"ש כתב דעובדא דמייתי קאי על מעשה דבלנים ואכתי לא א"ש דהרי במעשה דר"ע וראב"ע מבואר בהדיא שהי' ביו"ט וע"ז אמרו דמשרבו עוברי עבירה התחילו לאסור והמהר"ם לובלין נדחק דלא הי' כתוב לפניהם הברייתא ע"ש. והנ"ל בזה דבאמת עיקר הגזירה היה על שבת רק שיו"ט בכלל שבת דאין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ורק אח"כ כשראו שאין הדבר עומד התירו חמי טבריא וזיעה במקומה עומדת. בזה יש להסתפק אם הזיעה במקומה גם על יו"ט או דלמא דוקא בשבת ולא ביו"ט והרי לענין חמין שהוחמו מעיו"ט באמת שיטת הרי"ף והרמב"ם דביו"ט לא גזרו בזה כמבואר סי' תקי"א והרי דלא השוו מדותיהם א"כ י"ל דגם בזה חזרו והתירו הזיעה ביו"ט. ויש להמתיק הדבר דהרי באמת הי' מהראוי להתיר הרחיצה ביו"ט דהבערה שרי ביו"ט וגם הבערה דזיעה שרי וכבר נתקשו בזה התוס' בדף ל"ט וכתבו דאינו שוה לכל נפש ע"ש בד"ה וב"ה ולפ"ז כיון שראו שאין עומד והיינו שהציבור לא היו יכולין לקבל כמ"ש רש"י ה"א דחשבוהו כדבר השוה לכל נפש ולכך ממילא מותר הזיעה עכ"פ דניהו דגוף הרחיצה אסרו אבל הזיעה לא אסרו ולשיטת הרי"ף דהותר חמין שהוחמו מעי"ט בודאי ראוי להתיר הזיעה דאל"כ לא יוכל לבא למרחץ בשביל הזיעה. ובאמת שגם טעם התוס' ל"ש בזה דכל שהוחם מעיו"ט ודאי ראוי להתיר. ומעתה שפיר כתבו התוס' דאם לא תני בהדיא ה"א דדוקא בשבת אסרו הזיעה ולא ביו"ט והיינו דמה שהזיעה במקומה עומדת הוא דוקא על שבת קמ"ל דגם דליו"ט קאי עכ"פ יהיה איך שיהיה מבואר דאסור זיעה ביו"ט לאחר שגזרו על הזיעה כמו בשבת וכ"כ התוס' בד"ה וב"ה. הן אמת כיון שזה אינו מתכוין להזיע והוא רוצה ללכת לטבול הדבר תלוי בשני דיעות המבוארים בסי"ב ולשיטת רש"י וטור גם זה אסור. ובאמת שלכאור' כיון שזה אינו רק איסור דרבנן הו"ל דבר שא"מ בדרבנן ושרי אלא שנראה דזה תלוי במה שחלקו בש"ס בין אמבטי של כרכין דלא נפיש הבלייהו וא"ש החילוק דבשלמא בכפרים דנפיש הבלייהו הו"ל פ"ר ולא ימות ואסור אף בדרבנן וכמ"ש המ"א סי' שי"ד לחלוק על הט"ז (ובתשובה הארכתי בזה ולפמ"ש שם לחלק בין הפרקים היכא דהגזיר' היא מצד עצמו יש לאסור א"ש טפי ואכ"מ) אבל בכרכים דנפישי ואינו פ"ר ולכך שרי שא"מ בדרבנן שרי ובזה י"ל דלכך פירש"י באמבטי דכרכים שמטייל בהם פירש"י ולא להזיע והיינו כיון שא"מ שרי. ובזה י"ל דלכך לא חלק הרי"ף בין כרכין לכפרים לפי שהוא מתיר אף כשנכנס להזיע וכשמתכוין שפיר יש לאסור דאנן לא בקיאין מה נקרא כרך לזה וכמ"ש הר"ן ולפ"ז עכ"פ אנן בדידן אין לנו לתפוס שני החומרות גם יחד דלרש"י יש חילוק בין כרכין לכפרים וא"כ עכ"פ בכרכין מותרין ולשיטת החולקים עכ"פ כשאינו מתכוין להזיע שרי וכאן הוא רוצה ללכת לטבול. ובלא"ה נראה לפמ"ש הק"נ פ' במה מדליקין סי' ק"ב שטבילת מי מקוה בחמין אינו בכלל גזירת מרחצאות ואחריו מילא בשו"ת נוב"י מהד"ת חלק או"ח סי' כ"ד כ"ה כ"ו מטעמים שונים א"כ עכ"פ ביו"ט ודאי יש להתיר דהרי התוס' בדף ל"ט ע"ב ד"ה וב"ה כתבו דאם הי' מותר הבערה משום רחיצה לא היו גוזרין על הזיעה ע"ש ולפ"ז כיון דעכ"פ לא גזרו על החמין במקוואות מאיזה טעם שיהיה ל"ש לגזור על הזיעה. ולפענ"ד נראה עוד טעם בזה להתיר דבאמת ביו"ד סי' ר"א סעיף ע"ה דעת רבים להחמיר מבלי להטיל יורה חמין למקוה משום גזירת מרחצאות ואף להמקילין עכ"פ זה דוקא להפיג הצינה ולא שיהיו חמין א"כ עכ"פ ל"ש למגזר שמא יחם או שיתן צונן לחמין כדי שיחמו דבאמת זה אסור במקוה ורק להפיג צינה שרי ובזה ל"ש גזירת הבלנים כמ"ש הנוב"י שם וע"כ ל"ש משום זיעה: