שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק מ״ה סימן ח׳

ובזה מיושב מ"ש התוס' דלענין להלקות קאי והדבר תמוה דלמה ילקה על דרבנן ולפמ"ש א"ש דכל שהוא מדרבנן נזיר לוקה אבל עיקר קושיא הוא דלמה יעשה הכהן חטא על ידם. ובזה מיושב היטב מ"ש התוס' בנזיר דף כ"ט דבחינוך קטן נאכל הקרבן והקשו האחרונים דמנ"ל דנאכל הקרבן ולפמ"ש א"ש דלפמ"ש בהגהת הד"ת הובא במג"א סי' ש"ו דהיכא דזוכה האחר לעצמו הוא דאמרי' לו חטא וא"כ אם לא יאכל מה יזכה לעצמו שיעבור בשביל האחר וע"כ דזוכה לעצמו האכילה במ"ע לאכול הקרבן ודו"ק וע' בר"ן ריש נדרים דהוכיח דע"י ל' שבדו להם חכמים הם דאוריית' לחייב עליהם קרבן והביא ראיה מריש נזיר ואף דדבריו בראייתו מגומגם כבר כתבתי בחידושי למס' נדרים לפרש דבריו ועכ"פ לא ס"ל כפי' התוס' בנזיר הנ"ל ודו"ק. עוד נ"ל בטעם הדבר דמצות לאו להנות נתנו דדעת הרז"ה דבמצוה דרבנן מצות להנות נתנו דהנה לפענ"ד נ"ל דבר חדש דבכל מקום דאמרי' מצות לאו להנות נתנו עכ"פ צריך שיכוין רק לשם מצוה דאל"כ שוב אסור להנות וכעין זה מבואר בשו"ת נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' נ"ד דלאבא שאול דאמר יבמה יבא עליה לשם מצוה דאל"כ פוגע באשת אחיו שלא במקום מצוה א"כ מה שאסור קטן לייבם דלאו בר כוונה ומעבד מצוה הוא ע"ש ובתשובה הבאתי דברי הנמוק"י פרק הבע"י דכ' כיון דאינו רק מדרבנן לא חשו לזה וע' ב"ש סי' קס"ו וסי' קע"ד ולפ"ז כאן דבאמת אסור בהנאה מה"ת רק דמצות לאו להנות נתנו א"כ כל שאינו מכוין לשם מצוה שוב אסור בהנאה ולפ"ז בשלמא במצוה דאוריית' דבעי כוונה א"כ ע"כ מכוין לשם מצוה וממילא אמרינן מצות לאו להנות נתנו אבל במצוה דרבנן דסגי אף בלא כוונה כמ"ש המג"א סי' ס' בשם המ"צ וא"כ חיישינן שמא לא יכוין לשם מצוה ואז יעשה איסור תורה דאסור להנות מה"ת וז"ב בטעמו. איברא דעדיין צ"ב דהא כל הנאה אינו רק בשביל המצוה וא"כ כל שאין כאן מצוה שוב לא נהנה. אך ז"א דהא הרז"ה קאי במודר הנאה משופר דמותר לתקוע תקיעה של מצוה וע"ז כ' הרז"ה דבתעני' צבור אסור לתקוע והרי כבר נודע שיטת הכלבו דיש ב"א שנהנים בתקיעתם וא"כ שוב אסור משום הנאה כשלא יתכוין לשם מצוה ומעתה ל"ק כל קושית הש"א דבשאר דברים כל שלא נתכוין למצוה שוב לא נהנה כלל דמה הנאה שלו כשנטל לולב שלא ע"מ לזכות בו וגם לא נתכוין למצוה. ובזה מיושב היטב מה שתמה הר"ן דא"כ גם בתקיעות של ר"ה יש לאסור דיש בו תקיעות מעורבות של דרבנן ג"כ ולפמ"ש א"ש דהרי כבר נודע מ"ש המ"א סי' קפ"ב דגם ברכת הטוב והמטיב צריך לחזור כשלא כוון דלא ליתי לזלזולי כיון שהם ביחד דאוריית' ודרבנן ע"ש ומעתה ה"ה בתקיעות של ר"ה דהם בהדי הדדי אתי דלא ליתי לזלזולי וכיון שצריך כוונה שוב מצות לאו להנות נתנו ודו"ק היטב כי נחמד ונעים הוא ת"ל: