ובזה יש ליישב הא דהקשו התוס' ריש נזיר לר"ל שס"ל דהוה לשון שבדו להם חכמים היאך מייתי קרבן הא הו"ל חולין בעזרה וראיתי לאחרונים שתמהו בזה דהא ר"ל ס"ל בנזיר דף כ"ט דחולין שנב"ע לאו דאוריית' ובדרבנן לא אכפת לן ולפמ"ש יש ליישב דכל דהו"ל חולין בעזרה מה"ת ואינו רק לשון שבדו להם חכמים א"כ מה"ת לא נעשה נזיר בהלשון הלז שוב לשיטת הרז"ה במצוה דרבנן מצות להנות נתנו משא"כ שם בחינוך דכל דחל עליו הנזירות שוב הוה הקרבת הקרבנות מצוה דלאו להנות נתנו וז"ב. מיהו בלא"ה י"ל בישוב קושית הש"א דלפמ"ש התוס' בשבת דף ד' דכל דלא פשע אומרים לו לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך שלא פשע א"כ גם כאן דחטאת העוף הבא על הספק במקום דלא פשע אף דהכהן עושה ספק איסור אומרים לו חטא כדי שיזכה חבירו שלא פשע וע' מנחות דף מ"ט ולפ"ז גם בחינוך הקטן כיון דהקטן לא פשע במה שקיבל אביו הנזירות עליו א"כ פשיט' דיכול הכהן להקריב ובפרט במקום דהבן כעת הוא גדול ולפ"ז זהו במקום שלא פשע אבל בלשון שבדו חכמים דמדאוריי' אינו נזיר והוא לא קיבל בלשון תורה שפיר הקשו בתוס' דלמה יקריבו קרבן בלשון שבדו חכמים הא לא הוה נזיר מה"ת ואיך יעשה הכהן איסור תורה בשביל נזירות של זה דאינו רק מדרבנן ועמג"א סי' ש"ו ס"ק כ"ט ובעירובין דף ל"ב ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק מ״ה סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.