שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק מ״ה סימן ט״ו

ובזה מיושב מה שנדחק הר"ן בהא דפריך רבא והא מצות לאו להנות נתנו והא מ"מ אביי שפיר קאמר ולפמ"ש מקשה על גוף הדין של אביי דגם בשבועה מצי לחול וכמ"ש ודו"ק. איברא דלפ"ז צ"ב בהא דאמר המודר הנאה משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה והא הכלבו כ' דיש בני אדם שמתגאים בקולם ולפ"ז אדרב' מה דמצות לאו להנות נתנו מגרע גרע דבאמת דברי הרב ודברי התלמיד ל"ש דהא הוא נדר ע"כ על הנאת הגוף דגוף המצוה לאו להנות ניתנה ובאמת כבר הקשו בלא"ה לשיטת הכלבו ל"ש דמצות לאו להנות נתנו דהא יש לו הנאת הגוף והכלבו כ' באמת דאחר תוקע לו אבל הוא לא יתקע. אך לפענ"ד הי' נראה דזה אינו בכלל הנאת הגוף דבשלמ' במעיין הנאה באה לו מצד המעיין בעצמו אבל כאן כל מה שמתגא' בתקיעתו הוא רק בשביל שמקיים המצוה כראוי ויכול לתקוע א"כ זה נטפל להנאת המצוה ולא אכפת לן אבל לפמ"ש אדרב' כיון דמצות לאו להנות נתנו א"כ יש מקום לאסור הנאת השופר עליו דהא לא נדר ע"ד מצוה ושוב אסור לתקוע והיא קושיא נפלא'. וצ"ל כיון דהוה פ"ר דאם יהנה מהתקיע' שוב א"י לתקוע א"כ הוה נודר עד"מ דודאי מצוה לתקוע בעצמו ומצוה בו יותר מבשלוחו וא"כ כל שיאסר לתקוע הוה נודר עד"מ ול"מ לחול וא"כ כיון דמצות לאו להנות נתנו שוב מותר דא"ל דאסר השופר דהא שוב מותר לתקוע תקיע' של מצוה דמצות לאו להנות נתנו וא"כ אף הנאת הגוף הנצמח מזה מותר דהוה טפל להמצו' וא"ל דאדרב' אסר הנאת הגוף עליו וממיל' אסור לתקוע דז"א דהא הוה אסור עי"ז לקיים המצוה וזה א"א. ובלא"ה י"ל לשיטת הראב"ן דהא דנדרים חלין עד"מ הוא דוקא כשפירש על המצוה אבל כל בסתם אמרינן דלא כוון לדבר מצוה א"כ גם כאן כיון דמצות לאו להנות א"כ כל שאוסר הנאת השופר י"ל דאדרב' ע"כ כוון להנאת הגוף וזה יכול לאסור דמה"ת לומר דכוון על גוף התקיע' דזה הוה דבר מצוה ואף להפוסקים דחולקין על הראב"ן מ"מ בכה"ג דמצות לאו להנות נתנו מהראוי לומר דלא כוון על המצוה והיא קושיא נפלא'. אמנם נרא' דכיון דעי"ז שאסר עצמו הנאת הגוף שוב יאסר לתקע שוב נדר עד"מ וא"כ אדרב' מהראוי לומר דכוון לגוף המצו' ואז מצות לאו להנות נתנו ומותר ושוב מהראוי לומר דכוון לדבר מצוה. ובזה הנה מקום אתי לומר דזה כוונת הרז"ה דבתקיעות דרבנן שוב מהראוי לומר דאסר הנאת הגוף דא"ל דא"כ שוב יאסר לתקוע דהוה פ"ר דהא בדרבנן פ"ר דלא ניחא לי' שרי וא"כ יהי' מותר לתקוע התקיע' של מצוה וא"כ שוב אסר עצמו לתקוע שלא יהנה הנאת הגוף ושוב לא יוכל לתקוע בעצמו דא"ל דאדרב' דכוון לאסור המצו' כדי שלא יחול דז"א דהמצו' בודאי יוכל לקיים דאף בפ"ר דלא ניחא ליה שרי בדרבנן כמ"ש התה"ד סי' ס"ו ועמ"א סי' שי"ד ולכך אסור. ובזה מיושב כל הקושיות על הרז"ה ודו"ק היטב כי קצרתי: