שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק מ״ה סימן י״ג

ודרך אגב אומר מה דהקשה הט"ז סי' קצ"ו וסי' ר"ד דברי הש"ע אהדדי דבאכל באונס פסק דאינו חייב לברך ואילו באוכל בסכנה חייב לברך. ולפענ"ד יש לחלק דכל שנאנס על גוף אכילה לא מקרי הנאה אבל מה שהוא סכנה הסכנה אינה מצד אכילתו רק שיש לו סכנה ומציל נפשו וא"כ זה אינו אונס בגוף הדבר רק דבזה מציל עצמו וא"כ עכ"פ נהנה בגוף אכילה למה לא יברך וכעין זה מבואר החילוק בב"י חו"מ סי' ר"ה בתלוהו וזבין בין אונס בגוף הדבר או אונס הבא ממקום אחר ועי"ז ניצל מהאונס ודו"ק היטב. עוד הי' נ"ל בטעם של הרז"ה דהנה שיטת הר"ן דבמודר הנאה מחבירו דמותר לתקוע לו תקיעה של מצוה הוא דוק' כשלא עשהו שליח לתקוע לו אבל כל שעשהו שליח לתקוע לו אסור דהוה כמהנהו במה שעשה שליחותו וכן קי"ל בסי' תקפ"ט. ולכאורה צ"ב דהא אף כשלא עשהו שליח ע"כ צריך להיות בשליחתו דאל"כ לא יצא זה בתקיעתו של זה וע"כ דמטעם שליחות קאתינן עלה וכל מה דמוצי' הש"צ הוא מתורת שליחו' וע"כ צ"ל דאינו ענין לשליחות דמשום דישראל ערבים זה בזה לכך יכול להוצי' את חבירו בתורת ערבו' והיינו שכל המחוייב בדבר יכול להוצי' חבירו ולפ"ז הא נודע מ"ש בשו"ת זרע אברהם הספרדי והובא באו"ח סי' קכ"ד דעל מצות דרבנן אינם ערבים וטעמא קא טעים דהו"ל דבר שאינו קצוב ולא נעשה ערב ע"ש ולפ"ז לכך בתקיעו' של ד"ס כגון תעניו' א"י להוצי' דנעשה שלוחו ושלוחו אסור דמהנהו וז"ב. ובזה מיושב דלכך ל"ש בתקיעו' של ר"ה אף שיש בו מד"ס מ"מ כיון דעל תקיעו' דאוריי' יכול להוצי' מתורת ערב שוב ממילא נתערב גם על תקיעות דרבנן שמעורבות בו והו"ל דבר שאינו קצוב עם דבר קצוב דמועיל והכא עדיף טפי דא"י ידי חובת תקיעו' בלתי זה דהא ספיקא הוא ודו"ק היטב: איברא דלפענ"ד בתקיעו' א"צ לבא מתורת שליחו' רק כיון דיוצא בשמיעה א"צ לתורת שליחו' דעכ"פ שמע התקיעו' וגם דשייך מגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי'. ובפשיטות י"ל דבאמת מ"ש הר"ן דאסור לומר תקע והוציאני דמהנהו דנעשה שלוחו והבי' ראי' מהא דאמרו בנדרים דף ל"ה דאי הני כהני שלוחי דידן ננהו אסור משום דמהנהו באמ' שהאחרונים תמהו בזה דשאני התם דמכשרתו ע"י הקרבן כמ"ש הר"ן שם דלכך בשלוחא דרחמנ' לא אכפת לן משום דאינו רק גרמא בעלמ' משמע הא אי שלוחי דידן אסור בשביל זה משא"כ כאן דמה אכפת לן כשנעשה שלוחו מ"מ מה מהנהו. אך לפענ"ד נרא' בפשיטו' דבאמת הריטב"א כ' בהא דאמרו מצות לאו להנות נתנו אף דמגיע לו שכר מצוה מ"מ זה אינו רק גרמ' בעלמא ולפי זה זהו כשלא נעש' שלוחו אבל כשנעשה שלוחו אף גרמא בעלמ' אסור כמ"ש הר"ן לענין כהני שלוחי דרחמנ' דגרמא בעלמ' שרי ומשמע דשלוחי דידן היה אסור וז"ב. ויש להמתיק הדבר דבאמ' ענין מצות לאו להנות נתנו כבר ביארתי דהוה כלא אפשר ולא קא מכוין דודאי שרי ולפ"ז כל שאפשר שלא יהי' שלוחו א"כ מה שנעש' שלוחו שוב הוה כאפשר ולא קא מכוין שאסור כדנחלקו בפסחי' דף כ"ה בזה: ומעתה מיושב היטב הקושי' שהקשיתי דאם לא עשהו שליח ורק שממילא צריך להיות שלוחו דאל"כ א"י להוציאו שוב הוה כלא אפשר ולא קא מכוין דשרי לכ"ע ודו"ק היטב ומ"ש דלא בעי שליחות בשופר באמת המעיין ביום תרועה בדף כ"ט ימצא כי צריך שליחות וכ"כ בחיבורי על הלכות נדרים סי' רכ"א ע"ש: