שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק מ״ה סימן י״א

אחר זמן רב ראיתי ברז"ה שלא קאי על המודר הנאה משופר רק על המודר הנאה מחבירו שמותר לתקוע לו תקיעה של מצוה וע"ז כ' הרז"ה דה"מ שופר של ר"ה דהוא מה"ת משא"כ תקיעות של תעניות. והן נסתר מחמתו מ"ש למעלה בכוונתו. אמנם כעת נלפענ"ד בכוונת הרז"ה דבר נחמד דבאמת מה שמותר לתקוע תקיעה של מצוה הוא משום דמצות לאו להנות נתנו אלא לעול על צואריהם נתנו ולכך מותר לתקוע דאינו מקרי נהנה. אבל עדיין צ"ב דאכתי איך מותר זה להנותו הא זה הדיר הנאתו ממנו וא"כ היה יכול זה ליקח שכר על תקיעתו ומה שלא לקח הו"ל הנאה והנאת הגוף בלעדי מצותו אסור. אך ז"א דהא אמרו בנדרים דף ל"ה דמלמדו מדרש משום דמה אני בחנם אף אתה בחנם ואסור ליטול שכר מזה וע' בטור סי' תקפ"ה שעמד בזה על התוקעים שנוטלים שכר על המצות שופר ע"ש וא"כ לא מקרי הנאה מה שנהנה ממנו בחנם. ומעתה לפ"ז כוון דאמרו שם דאינו מלמדו מקרא וביארו שם בש"ס דהיינו פיסוק טעמים וכ' הר"ן כיון דאינו מדאוריית' רק מדרבנן מותר ליטול שכר וא"כ שוב מהנהו ע"ש. ולפ"ז שפיר כ' הרז"ה דתקיעות דרבנן דהיינו של תעניות שוב אסור לתקוע לו בחנם דקא מהנהו דהיה יכול לטול שכר. ובזה ניחא מ"ש הר"ן דא"כ גם תקיעות דר"ה יש בו מעורב אחת מד"ס. ולפמ"ש א"ש כיון דעכ"פ יש בו דאוריית' שאסור לטול שכר שוב אינה הנאה ניכרת וגם י"ל כל דהוה דאוריית' ודרבנן ביחד שוב אסור ליטול שכר על דרבנן דהוה זלזול לדרבנן כמ"ש המ"א סי' קפ"ז לענין ברכה רביעית דרבנן ע"ש וה"ה בזה ומעתה מיושב היטב קושית השע"א דאינו ענין לשאר מצות דרבנן דאמרינן באמת מצות לאו להנות נתנו ודו"ק היטב: