שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק מ״ד סימן ט״ו

עוד ק"ל טובא דאם נימא דבעי עדות שאילה"ז יקשה בהא דאמרו בב"ב דף ל"ד אי דמיא הא דר' אבא לחד סהדא ולתרתי שני ולפירי וכן קי"ל בטוש"ע חו"מ סי' קמ"ה ס"ג דהדר' ארעא והדרי פירי וקשה הא הו"ל עדות שאאילה"ז דהעדים יאמרו דאנו רצוננו לסייע לך ולהבי' ראיה דהחזקת בשדה וחשבנו אולי יש לך עדים שאכלת עוד שנה אחת והו' חזקה וכדאמרו התם הכא לסיוע קאתו דאי אתו אחריני מוקמינן ליה בידי' ועכ"פ ל"ש כאשר זמם וע"כ דלא בעינן עדות שאילה"ז בד"מ וצע"ג וביותר יש להקשות דהרי התוס' בב"ב דף נ"ו הקשו דיוכלו העדים לומר אנן לסיוע למערער קא אתינן ורצינו לחייב להמחזיק בפירי שאכל וכתבו כיון דהמחזיק הביאם מסתמ' הביאם לטובתו ומסתמ' יש לו עדים על כל הג' שנים ולפ"ז יקשה דשוב הו"ל עדות שאילה"ז דהא יוכלו לומר לסייע להמחזיק באנו. אך נראה דהרי התוס' בסנהדרין דף ט' כתבו דהיכ' דא"א להיות זה בלי זה ל"ש לומר ע"ז באנו וע"ז לא באנו ולפ"ז הא באמת הו"ל חצי דבר וכתב הרי"ף דכאן לא הוה חצי דבר דהא מ"מ הם עדות על שנה לחייבו להמחזיק הפירי שאכל כמבואר ברי"ף בהדיא בב"ב שם וא"כ שוב לא יוכלו לטעון דאנן לא באנו לחייבו בפירי רק לסייע להמחזיק דא"כ שוב הוה חצי דבר ולא מקרי עדים כלל וז"ב ונכון: