שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק מ״ג סימן ג׳

והנה בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' כ' הקשה בשם הגאון החריף מוה' אברהם ברודא ז"ל במ"ש התוס' בגיטין ד' כ' ד"ה הא בעינן שמו ושמה שכתבו דע"כ לא נכתב השם כלל כשר דאל"ה לתני רבות' טפי דאף בלא נכתב פסול וכ"ש שינה וע"ז הקשה דממנ"פ אם אמת לא נכתב כלל כשר למה יפסל בשינה הא כל דבר שא"צ לכתוב אף ששינה בו לא מפסל כמ"ש התוס' בד' פ' ואם לא נכתב כלל פסול א"כ לתני לא נכתב והיא קושי' גדולה. והנראה בזה דהנה באמת צ"ב דברת התוס' שהוכיחו דכל שאם לא נכתב כשר אף בשינה כשר דהרי באמת בהא דקאמר מפני מה תקנו זמן בגיטין הקשה הפ"י דהא צריך דו"ח וממילא צריך זמן ובאמת כתבתי בגליון שם דכבר קדמו בזה הרשב"א הובא בב"י אהע"ז סי' י"א וכתב דהו"ל כד"מ דא"צ דו"ח ולפ"ז זהו בלא כתב כלל אבל בשינה הו"ל דין מרומה דצריך דו"ח כמבואר בחו"מ סי' ט"ו וא"כ למה יכשר בשינה. אך ז"א דאטו מקום הלידה הוא מדברים שצריכין דו"ח ומלבד דל"ש דו"ח במה שתלוי בבעל ועיקר דו"ח הוא בענין הגדת העדות וזה ל"ש להעדות ובפרט כיון דאם לא נכתב כשר היאך שייך בזה ענין דו"ח והא א"צ כלל להעדות וז"ב ולפ"ז בלא נכתב השם ניהו דנימא דכשר ואף דלא נוכל להזים העדים כל דלא העידו בגט מה שמו והו"ל כד"מ דלא בעי דו"ח ועדות שאילה"ז אבל כל ששינה פשיט' דפסול דאין לך דין מרומה גדול מזה ושפיר הקשו בתוס' וז"ב מאד: