ומדי דברי זכור אזכור מה שנשאלתי מהרב החריף אבד"ק בריזדאוויטץ נ"י על דברת התוס' בכריתות דף ח"י ע"א שכתבו בד"ה וחכמים לא היינו חכמים דס"ל ירעה עד שיסתאב דא"כ הוה הקדש גמור וחייב עליו בחוץ וע"ז שאל דאכתי מאי פשיט' להו דהקדש גמור הוא הא אינו ראוי לבא בפנים כיון דירעה עד שיסתאב והיא קושיא גדולה. והשבתי דהנה התוס' כתבו לעיל מינה ד"ה השוחט דהכא מיירי קודם שנודע לו ולפ"ז איכא ס"ס להחמיר ספק שמא יוודע לו שהוא חייב וא"כ אשם תלוי בא לכפר ושמא לא יוודע לו כלל וא"כ ודאי בא לכפר ובכה"ג שיש ס"ס מקרי אקבע איסור' וחייב לרבנן דכל שיש שתי צדדים לחיוב ודאי מקרי אקבע איסור' וגם אף שימצא שלא חטא מ"מ קדש הוא פשיט' דאקבע איסור קודש עליו וז"ב. ושוב מצאתי און לי בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' קס"ג ע"ש בסופו שכ' דבס"ס מקרי אקבע איסור ע"ש ומהתימה עליו שאחר שהביא דברי התוס' שם מדוע לא הרגיש בדברי התוס' שהן תמוהין וליישבם עכ"פ נכון מ"ש ת"ל ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק מ״א סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.