שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק מ״א סימן ג׳

והנה לכאור' הי' נ"ל לחלק דהרי בנזיר דף כ"ד אמרו דאדעתא דהכי לא אקני לה הבעל ואף דמשועבד לה בכ"ז כיון דלא צריכה לה לא אקני לה והו"ל כמקדיש דבר שא"ש וא"כ ה"ה בזה ניהו דהיא צריכ' להקרבן אבל הבעל א"צ להקרבן ולכך אף בבא על הספק אמרי' דאדעתא דהכי לא אקני לה והו"ל דבר שא"ש. ויש להמתיק הדברים דאף דהיא היתה צריכ' ובא על הספק וא"כ הי' משועבד אלא שבאמת גם היא לא הי' צריכה דהיא בודאי ידעה האמת שזינת' אלא שמ"מ קשה דשם דוקא כשהבהמ' היא שלו אבל כשהית' שלה הרי הוא קדוש וכדאמרו שם וא"כ בכאן דהבעל מביא הקרבן וא"כ נימא דמספק אקדשה ושוב א"י להוציאו מידי ספק. אמנם נראה דיש לחלק דשאני אשם תלוי דבא על ספק כפרה אבל בסוטה אינו בא רק לברר עון ולא לכפר וכדאמרו בכריתות דף כ"ד ע"ש וגם עגלה ערופה בא לכפר וגם בעגלה ערופה שיטת רבינו פ"י מרוצח ה"ח דאם נמצא ההורג עד שלא תערף העגלה תצא ותרעה בעדר ומכ"ש כאן דאינו בא לכפר כלל. הן אמת דדברי רבינו תמוהים דמזכה שטרא לבי תרי דכיון דפסק בהלכה וא"ו שם דירידתה לנחל איתן אוסרתה א"כ ישאר קושית הש"ס במקומה דא"כ אמאי תצא ותרעה בעדר הא נאסר' מחיים וכבר התפלא בזה הרשב"א ולא מצא מענה והכ"מ נדחק ע"ש ולפענ"ד נראה דבאמת בתוס' הקשו דמה מקשה נימא דאדעת' דהכי לא הקדיש וכמו באשם ודאי וכתבו כיון דבא על הספק הוה כאשם תלוי ע"ש: