שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק מ״א סימן ב׳

אשר שאל אותי במה שנסתפק בנזיר שנטמ' והביא קרבנות טומאה ואח"כ רוצה לשאל על נזרו אם מועיל כיון דכבר הביא קרבנו' טומאה הו"ל כמו לאחר הקרבת הקרבן דכתבו התוס' בכריתו' דף י"ג דכל שנזרק דמן ל"ש שאלה והטעם נ"ל דהוה כתרומ' ביד כהן כיון דהוה מעשה אין דיבור מוציא מידי מעשה וה"ה בזה וע' ש"ך חו"מ סי' רנ"ה. ואמר ששאל זאת לגדולי הדור ואין פותר. והנה הדבר ברור לפענ"ד דמועיל שאלה דגוף הנזירות הי' דיבור גרידא וע"ז שואל ול"ד לשם דשם כל שהקריב או שזרק דמו תו לא יכול לשאול על הקרבן שהקדיש דכבר נגמר הדבר ונמסר לההקדש ומה מועיל דיבורו שחוזר בו אבל כאן הוא שואל על נזרו והנזירות לא נגמר ולא נעשה בו מעשה ואתי דיבור ומבטל דיבור וראיה ברורה לזה מהא דאמרו בסוטה דף וא"ו ע"ב אלא לבתר דקדוש א"א בשלמא וכו' וכי קדוש שפיר קדוש ומש"ה נשרפת והקשו בתוס' דאמאי לא יוכל לשאול על הקדש כיון דיש שאלה בהקדש ותצא לחולין ואם נימא דכיון דבא ליד ההקדש א"מ שאלה א"כ כאן שכבר היתה בכלי שרת א"כ כבר נתקדיש ול"מ שאלה וע"כ דמ"ל בזה שהי' בכ"ש עכ"פ גוף ההקדש בא ע"י דיבור ואתי דיבור ומבטל דיבור ואף דהתוס' בכריתות כתבו דל"מ שאלה לאחר שהקדש וזרק דמן היינו שם דכבר נגמר כל הדבר אבל כאן דהקרבן בא להשקות הסוטה וכל שלא צריך שפיר מועיל השאלה ולא מקרי מעשה מה שהקריב בכלי כיון דגוף הקדש בא בדיבורו. הן אמת שהמלמ"ל פי"א ממעה"ק הלכה ד' רמז לדברי התוס' אלו וכתב באמת דכל שנתקדש בכלי לא מצי לשאול ע"ש אבל בנ"ד דגוף הנזירות לא נגמר בכלי זה שפיר י"ל דיכול לשאול ולפי דברי המלמ"ל דוקא שם דהקרבן שהקריב דהיינו המנחה זה כבר נגמר הענין שפיר י"ל דל"מ לשאול עליו. והנה בחידושי הרבה הארכתי בזה בדברי המלמ"ל הנ"ל וישבתי כוונת התוס' באופנים שונים. וכעת נראה דהנה בהא דהקשו בתוס' שם לעיל מינה אמאי תקדוש נימא אדעתא דהכי לא קדיש וכמו בנדר בנזיר והלך להביא בהמתו ומצא שנגנב וגם באשה שנדרה בנזיר והפר לה בעלה דאמרי' דאדעתא דהכי לא קדוש. והנה נפלאת היא בעיני ולא זכיתי להבין דבריהם הקדושים דהרי גבי אשם תלוי אמרי' בכריתות דף כ"ג ע"ב דאם נודע לו עד שלא חטא ס"ל לחכמים והכי קי"ל דירעה עד שיסתאב והטעם משום דל"ד לאשם ודאי דשם אדעתא דהכי לא קדיש אבל אשם תלוי דבא על הספק ולבו נוקפו גמר ומקדיש וה"ה בזה ואף דהתוס' כאן כתבו ד"ה דכי דל"ד לאשם תלוי דשם לבו נוקפו היינו באם אמרינן דאין המים בודקין א"כ אין כאן שום ספק וא"צ קרבן כלל כיון דלא בת מקדש היא דא"צ לבדיקת מים וכל שאין המים בודקין אין כאן קרבן אבל כאן דאזלי' דהמים בודקין א"כ שפיר אמרו בש"ס כיון דבת מקדש ומקרב הוא שפיר מנחתה נשרפת וא"ל דשאני התם דהוא בעצמו מביא קרבן שלו שפיר אמרינן דעל הספק בא כפרה ספיקה והלכה לה אבל כאן דהבעל מביא א"צ להביא על הספק דז"א דמידי דהוה אעגלה ערופה דכתבו התוס' שם בדף כ"ה ד"ה דהא דדמי לאשם תלוי דבא על הספק וכל שנאסר מחיים שוב גם אחר שנודע באיסור הראשון עומד והרי שם הב"ד מביאין ואפ"ה כל שנאסר מחיים באיסור עומד וה"ה כאן הא כבר נתקדש בכ"ש וכי קדוש מעיקרא שפיר קדוש מש"ה מנחתה נשרפת וצע"ג על התוס' ולפ"ז י"ל דבקושייתם השנייה הוה ס"ל דכל שכבר נאסר ל"מ להוציאה מיד הקדש ולפ"ז שפיר הקשו כיון דיכול לשאול על הקדישו א"כ לא נאסר מקודם דעכ"פ היו יכולין לשאל על הקדשו טרם שנקדש בכ"ש א"כ אף דכעת לא מצי לשאול נימא דאדעת' דהכי לא קדיש ושוב עכ"פ יכול לשאול דניהו דבלא שאלה ל"מ להוצי' מהקדש דעל ספק בא אבל כל ששואל ודאי מועיל לומר דאדעת' דהכי לא קדיש וז"ב בסבר' לדעתי. מיהו גם בזה יש לדחוק דס"ס כל שבא להוצי' מיד ההקדש א"י להוציא מספק אף שאלה ל"מ. ובזה מיושב דברי התוס' ביבמות דף כ"ה דכתבו שם דכל דאמר איני רוצה להשקות א"י לחזור בו והביאו ראיה דאל"כ אמאי מנחתה נשרפת ותמה באבני מלואים סי' י"א די"ל דמש"ה נשרפת משום דהו"ל נראה ונדחה דאינו חוזר ונראה ובחידושי להלכות סוטה טיילתי בזה בכמה אופנים וכעת נראה דא"ש ג"כ עפ"ז כיון דיכול לשאול על הקדש דשם היה עד שלא נתקדש בכ"ש ושוב הוה בידו לשאול ול"ש דיחוי כדאמרו בזבחים דף ל"ד ושם הארכתי עד"ז ליישב הרבה קושיות ע"ש. והנה בגוף דברי התוס' שהביאו ראיה מדמנחתה נשרפת ש"מ דל"מ לחזור אני תמה מסוטה דף כ"ה דאיבעיא להו אם יכול למחול קינויו אף אחר סתירה וס"ל לאחד מאמוראים דיכול למחול וקשה א"כ אמאי מנחתה נשרפת והא יכול למחול על קינויו וצ"ע. ולגודל חומר הקושיא על התוס' דמאי מקשים בסוטה דנימא דאדעתא דהכי לא קדיש הא כבר נתקדש מספק והו"ל כאשם תלוי וכעגלה ערופה דבא על הספק: