שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק מ׳ סימן ז׳

וע"ד הפלפול הי' נ"ל דלכך לר"י לא תנשא אף דלא פ"ד ומהראוי לומר מתוך שנאמן על חבירו נאמן על עצמו וכמ"ש הנוב"י דע"כ לא אמרו זאת רק היכ' שאם נימ' דנאמן על חבירו מכל וכל אבל כאן דאם היה רוצה בעצמו ליש' אינו נאמן כדס"ל לרבנן דבמת הרגתיו אינו נאמן א"כ לא האמינו אותו לגמרי וא"כ ל"ש לומר דהאמינו על עצמו מתוך שנאמן על חבירו דהרי גם על חבירו אינו נאמן במה שנוגע לעצמו וא"כ ממיל' אינו נאמן על עצמו לגמרי וז"ב מאד בסברא איבר' דלפ"ז יקשה מה פריך הש"ס מ"ש הרגנוהו מהרגתיו ומאי קושי' ודלמא הרגנוהו דאמר ר"י היינו בשנים שאומרי' כן ושנים אינם חשודים בשביל אחד וכמ"ש התוס' בכתובות ד' כ"ב הנ"ל וא"כ מותר גם הוא לישא וא"כ לר"י דלא אמרינן פ"ד וא"כ מתוך שנאמן על חבירו לגמרי דמותר לישאנה ג"כ ולכך נאמן על עצמו ג"כ משא"כ בהרגתיו והיא קושי' גדולה לפענ"ד ול"ש מ"ש לעיל בישובו דמהראוי להאמינו גם על אחרים וצ"ל דר' יהודה ע"כ לא ס"ל חילוק הלז דהרי אמר נאמן לפסול עצמו ואינו נאמן לפסול את בניו וכמ"ש לעיל ושפיר פריך והוצרך לשנויי באומר אני הייתי עם הורגיו ובזה יש ליישב מה דק"ל טובא דאמאי נטר הש"ס למפרך והתני' עד דשני ליה באומר אני הייתי עם הורגיו דהא קושיא זו קאי על הרגתיו והי' לו לפרוך על המשנה דאמר הרגתיו לא תנשא והא תני' באומר אני הרגתיו ומזה ראיה לפירוש המהרש"א בתחלתו דוהתניא היא בניחות' ע"ש ולפמ"ש א"ש דבאמת בלא"ה לא הי' קשה דשם הי' מקום לפרש דאמר אני הרגתי והי' עוד אחד ולכך השיאו וכנ"ל ולפמ"ש המהרש"א להגיה כמ"ש בתוספת' נראה להדיא דהי' גריס שאמר הרגנו ע"ש דלא יתיישב באופן אחר ולכך פריך דלר"י ל"ש זאת דהוא לא ס"ל הסבר' הלז וע"ז משני דמיירי באומר אני הייתי עם הורגיו ובכה"ג ודאי נאמן. ובפשיטו' י"ל בישוב הקושיא הנ"ל דלמה נטר הש"ס עד הכא דהרי התוס' פירשו דאף דלא אמר בהדי' אני הייתי אנן מפרשי' כן וע' ברשב"א דהוסיף משום דאל"כ למה אמר כלל הרגנוהו ע"ש ולפ"ז שפיר י"ל דגם המקשן ידע דשם מיירי באומר הרגנוהו וכמו שנרא' מהמהרש"א שהגיה כן ורק דכיון דיצא ליהרג אין סברא לשנו' דבריו דהיו עם הורגיו דחזי' שהרג דהרי דנוהו להריג' וע"ז משני דמיירי שאמר בהדי' אני הייתי עם הורגיו ומיירי בדיני או"ה דלא דייקי וקטלי וא"כ לכך נאמן והמעיין במהרש"א יראה דלפמ"ש הוא ז"ל הדבר דחוק מאד ולפמ"ש יתיישבו הדברים באופן מרווח ת"ל ודו"ק היטב בכל מ"ש כי הדברים חריפים ומתוקים מאד ת"ל. והנה לכאור' תמהני בהא דאמר ר"י הרגתיו לא תנשא אשתו וק"ל טובא לפמ"ש הרשב"א בתשו' והובא בב"י יו"ד סי' קי"ט דע"כ לא פסול גזלן דאורייתא רק בדבר שצריך עדים כשרים אבל באיסורין שאף עבד ושפח' כשרים אף משומד לדבר אחד כשר לדבר אחר ע"ש וא"כ הכא שגם עבד ואשה כשרים למה לא יכשר אף דאמר הרגתיו דניהו דנעש' רשע מ"מ כשר. הן אמת דרש"י כ' בר"ה דף כ"ב ד"ה לעדות דדוקא גזלן דרבנן אבל גזלן דאוריי' דחציף לעבור בפרהסיא לא הכשירו חכמים לעדות אשה והדבר יפלא כיון דעבד ואשה כשרים גם גזלן דאורייתא כשר להרשב"א וכבר תמה בזה בשו"ת גוא"י חיו"ד סי' ס"ב. ולכאור' רציתי לומר כיון דכל הטעם דע"א נאמן בעדות אשה הוא משום מלתא דעל"ג לא משקרי אינשי וכיון שהוא גזלן דאוריית' וחציף לעבור בפרהסיא אמרי' דחציף ג"כ שישקר במלתא דעל"ג ולא הכשירו חכמים אותו ולפ"ז גם בהרגתיו י"ל דכיון דהוא חציף לעבור בפרהסיא לא נאמן בעדות אשה. אך באמת עדיין קשה דלר"י דאמר הרגתיו לא תנשא ומטעם דס"ל כרב יוסף דלא אמרי' פ"ד ונאמן שהוא הרגו רק כל שנאמן אאמע"ר וא"כ כל שנאמן שוב אף רשע דאוריי' נאמן כמ"ש הרשב"א ול"ש כאן לומר דאף במלת' דעל"ג אינו נאמן דהרי באמת אתה מאמינו לר"י רק שתאמר שהוא רשע ופסול לעד והרי כאן רשע כשר. ובזה הנה מקום אתי ליישב קושיית הרשב"א הנ"ל דגם לרבנן יקשה דאמאי נאמן להשיא את אשתו להס"ד דנהרג עפ"י ב"ד הרי הוה רשע ולפמ"ש א"ש דבאמת כל שנתברר לב"ד שהוא הרג עד שהרגו אותו שוב אף גזלן דאוריי' כשר דהרי חזי' דלא משקר אבל עדיין יקשה על ר"י וכמ"ש וע"כ נרא' העיקר בכוונת הרשב"א דע"כ לא מכשיר הרשב"א גזלן דאוריי' רק באיסורין שא"צ תורת עדו' כלל ומה שעד נאמן הוא לא מתורת עדו' דאף בע"ד בעצמו נאמן באיסורין וא"כ גם גזלן דאוריי' נאמן אבל בעדו' אשה דבאמת צריך עדות ורק דחז"ל הקלו משום מלתא דעל"ג ומשום דייקא ומנסב' והכשירו גם עבד ואשה שיהי' עליהם שם עד ולכך כל שהוא גזלן דאוריי' לא הכשירו אותו ושוב אף דאינו משקר לא נאמן וז"ב לפענ"ד וכן דייק לשון הרשב"א שם בסי' ת"ל ובש"ע שם וע' בסי' קכ"ז ביו"ד בש"ך ס"ק כ' וברא"ש בבכורו' פרק עד כמה ובתוס' שם דף ל"ו ודו"ק היטב ובזה מיושב כל מה שהאריך בשו"ת גוא"י שם: