שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק מ׳ סימן ו׳

והנה בחידושי אמרתי בהא דהקשו בתוס' כתובות דף כ"ב בהא דמוקי בכשניסת לאחד מעידיה והקשו מהא דאמרינן הרגנוהו לא ישא את אשתו ואמרתי בזה דבהרגנוהו שפיר דלא ישא את אשתו דהרי בהרגנוהו ע"כ צריך למפלג דיבורא ולומר דהוא לא הרגו רק אחר וכדאמרו ביבמות דף כ"ה דמוקי לה כרבא וא"כ בכה"ג שפיר דלא ישא את אשתו דשפיר חיישינן לחשדא שמא העיד בשביל שישאנה דבשלמא בכל עד דעלמא שפיר אין לחוש דלא יאמר כדבר הזה דעביד לגלויי בשביל שישאנה אבל כאן דע"כ פלגינן דיבוריה וא"כ אף אם יבורר הדבר שלא נהרג לא יראה כמשקר דהרי ע"כ אנו אומרים שלא הרגו הוא רק אחרים וא"כ י"ל דלא דק כ"כ וכעין זה כתב הנוב"י דבע"א שמעיד שמת פלוני נאמן מן התורה אבל עד מפי עד ל"ש דעביד לגלויי דהוא מפי עדים אחרים ע"ש וה"ה בזה כיון דע"כ פלגינן דיבורא ל"ש כ"כ דמחזי כמשקר איברא דשם מבואר דבמת ג"כ לא ישא את אשתו ושם ל"ש זאת. אך באמת ממת לא הקשו התוס' כלל דזה ידעו התוס' דבע"א ודאי לא ישא את אשתו מפני החשד ורק מהרגנוהו דס"ד דמיירי בשניהם מזה הקשו דשנים לא חשידי וכמ"ש התוס' וא"כ מהרגנוהו ל"ק כלל וכנ"ל וע"ז משני דלא מיירי בשנים דלא חשידי רק שאומר שהרגו עם אנשים אחרים וז"ב. ובאמת מה דס"ד של תוס' דהרגנוהו מיירי בשנים היינו משום דק"ל קושית התוס' ביבמות דף כ"ה ד"ה שתי שהקשו ל"ל הרגנוהו ת"ל ממת והרגתיו וע"ש שכתבו דלא תני אלא לדר"י ולפ"ז לכך ס"ד דמיירי בשנים וקמ"ל דאף בזה לא ישא את אשתו. איברא דלפ"ז יקשה מה פריך ביבמות שם בדף כ"ה מ"ש הרגתיו מהרגנוהו דלמא הרגנוהו מיירי בשנים ושנים לא חשידי וצ"ע על התוס' שלא הוכיחו מקושית הש"ס ביבמות דהרגנוהו לא מיירי בשנים ויש לדחות דא"כ יקשה על הת"ק ובמה נחלקו הת"ק ור"י ודו"ק. ובלא"ה י"ל דשם משמע להש"ס דהרגנוהו תנשא אף לאחר וא"כ ל"ש החילוק הנ"ל. ומדי דברי זכר אזכור הא דפריך שם והתניא א"ל לר"י מעשה בלסטים א' וכו' ועיין מהרש"א שם דהקושיא היא על ר"י ע"ש והרשב"א בחידושיו תמה תמיה גדולה דלפי הס"ד שם דסבר דלסטים היינו לסטים ממש ויצא להרג עפ"י ב"ד א"כ גם על הת"ק קשה דאמאי נאמן והשיאו את אשתו והא גזלן דאוריית' אינו נאמן והיא קושיא גדולה ואמרתי בזה עפמ"ש שחידש הנוב"י בסי' ע"ב שם דאם אמרינן דלא פלגינן דיבורא אז אמרינן מתוך שנאמן על חבירו נאמן גם על עצמו במקום דפסולים בעבירה נאמנים נאמן גם הוא בעצמו וע"ז הקשו לו בנוב"י מהד"ת חלק אהע"ז סי' ע"ז בסופו דא"כ מה קאמר ר"י בהרגתיו דלא תנשא והא לר"י דס"ל דלא פ"ד וא"כ יהיה נאמן גם על עצמו ואף דרשע דאורייתא אינו נאמן משום דמשקר וכאן דאמרינן דנאמן ואינו משקר מהראוי להאמינו גם על עצמו ע"ש שהגאון נדחק שם בחילוקים דקים. אך לפענ"ד נראה עפ"מ שהקשו התוס' שם ד"ה לימא דהכא ס"ל לר"י דלא פ"ד ובפרק החולץ ס"ל לר"י דנאמן לפסול את עצמו ואין נאמן לפסול את בניו ע"ש שנדחקו. ואני לא זכיתי להבין דבריהם הקדושים דאדרבא למה דאוקמא דר"י ס"ל כר"י והרי לרב יוסף בלרצונו רשע הוא ואינו נאמן בעדותו א"כ חזינן להיפך דבשביל דנאמן ונעשה רשע שוב אינו נאמן בעדותו וא"כ אדרב' שפיר ס"ל לר"י דנאמן לפסול עצמו וכיון שאומר שהוא נכרי שוב אינו נאמן על הבנים דנכרי אינו נאמן והיינו דאמר רנב"י לדבריך נכרי אתה ואין עדו' לנכרי והיינו דכיון דהוא נכרי אין לו תורת עד על הבנים וגם כאן לפי דמהמנינן ליה ואינו נאמן על הנהרג דאין אדם מע"ר וא"ל דאדרב' יקשה דנימ' דמתוך שנאמן על האחר נאמן על עצמו ז"א דלר"י לא ס"ל כן דהרי אמר דנאמן על עצמו ואינו נאמן לפסול את הבני' וע"כ קושי' התוס' צע"ג ואולי קושית התוס' לרבינ' דאמר בדף מ"ז דנאמן על הבנים ואינו נאמן על בני בנים והרי חזינן דנאמן על הבנים אף דאין עדו' לנכרי ומיהו אין ראיה דשם י"ל דכל שהוא בנו האמינו התורה משום יכיר אף דלדבריו נכרי הוא ובאמת לא קי"ל כרבינ' רק כרנב"י עכ"פ יהיה איך שיהיה שפיר לר"י לא תנשא בהרגתיו דכיון דלא ס"ל פ"ד א"כ הוה רשע ואינו נאמן ולדידיה לא ס"ל דמתוך שנאמן על חבירו כשם דס"ל דנאמן לפסול עצמו ואינו נאמן לפסול את הבנים וז"ב מאד ולפ"ז לרבנן לא היה יכול להקשו' די"ל דאדרב' לשיטת הרשב"א דהיכ' דא"א למפלג דיבורא אמרינן מתוך שנאמן על חבירו נאמן גם על עצמו א"כ בהרגתיו דא"א למפלג דיבוריו וכמ"ש הרשב"א באני זניתי ובפרט למ"ד בחד גופ' לא פ"ד א"כ ל"ש בהרגתיו פ"ד וכמו שהאריך הנוב"י בסי' ע"ב שם לדחות דברי הרשב"א עי"ז וא"כ לכך נאמן והשיאו את אשתו אבל על ר"י פריך שפיר דהוא לא ס"ל סבר' זו וכמ"ש ודו"ק. עוד י"ל דהנה האחרוני' הקשו לפמ"ש המהרא"י סי' רכ"ד וכן קיי"ל באהע"ז סי' י"ז סעיף וא"ו בהג"ה דבמומרי' שחזרו בתשובה אם אמרו בלי רמיה ועיקול נאמנים א"כ מה מקשה מהך לר"י דלמ' הך מעשה מיירי דאמר בלי רמיה ועיקול אמנם לפענ"ד נראה דע"כ לא אמרינן דברשעים נאמנים כשאומרים בלי רמיה ועיקול אם הם רשעים מכבר כל שאומרי' בלי רמיה ועיקול נאמנים אבל כל שנעשו רשעים בהגדתם והתור' אמרה דאל תשת רשע עד א"כ פשיט' דאף בלי רמיה ועיקול דאינו נאמן דאדרב' אם נימ' דאינו משקר א"כ הוא רשע והתורה פסלו לעד. ומעתה לר"י דס"ל כרב יוסף דאדם מע"ר וא"כ נעשה רשע בעדותו ולכך אינו נאמן אף כשאומר בלי רמיה ועיקול ז"ב מאד ולפ"ז לרבנן דס"ל כרבא דאאמע"ר וא"כ ניהו דיצא להרג והי' רוצח מ"מ בעדותו אינו מע"ר דפ"ד ושפיר אמרינן דנאמן כשאמר בלי רמיה ועיקול וז"ב מאד ודו"ק: