שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק מ׳ סימן ד׳

ובזה יש ליישב גם מה שלא חלק הרשב"א בסי' תקנ"ב כחילוקו שכתב בסי' אלף רל"ז ועיין בח"ץ ונוב"י ולפמ"ש א"ש ודו"ק ועיין בבעה"ת שער ל"ח ח"ג אות ד' דמה שפירש דע"א בב"ק הנ"ל היינו עדו' מיוחדת ע"ש ודו"ק. עוד היה נראה לי בכוונת הרשב"א הצ"ב דמ"ש באומר אני זניתי דל"ש פלגינן דיבורא הא גם בזה שייך לומר פלגינן דיבור' ולא על עצמו כוון והוה עדו' גמור על חבירו. אמנם נראה דבאמת הראב"ד הקשה גבי אלעא וטוביה קריבי' דלוה דאמאי לא נימ' פלגינן דיבורא וכמו גבי פלוני רבעני וכתב דהוה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה משא"כ לגבי עצמו אינו בתורת עדו' והובא ברא"ש פ"ק דמכו' ע"ש ולפ"ז נ"ל הדבר ברור דע"כ ל"ש לומר דלגבי עצמו אינו בגדר עדו' ולא בטל כלו היינו כשהתחיל להעיד על חבירו דא"כ כבר העיד ורק במה שמעיד על עצמו אמרינן דאינו בגדר עדו' כלל ולא נפסל מה שהעיד כבר אבל אם התחיל בעדו' על עצמו ניהו דנימא פלגינן דיבורא אבל א"א לומר דאותו המאמר שהוא אומר יהיה נחשב לעדו' דהא על עצמו אינו בגדר עדו' כלל וע"כ לא נחשב לכלום ושוב כשתסלק זאת לא נשאר אח"כ כלום וז"ב מאד בכוונתו ולפ"ז מיושב היטב מהרגתיו דשם ל"צ לעדות כלל דאטו ע"א מתור' עדות נאמן והרי אף עכו"ם ועבד ושפחה נאמן בעדו' אשה וא"כ שם שפיר אמרינן פלגינן דיבורא דשם ל"ש לומר עדו' שבטלה מקצתו דגם על חבירו אינו בגדר עדות כלל: