שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק מ׳ סימן ג׳

והנה אמת כי דפח"ח. אבל באמת ל"ק דמלבד דלשיטת הראב"ד בפי"א מנ"מ וכפי מה שהביא הרא"ש בפ"ק דמכות משמו דמפרש להיפך כיון דאין אדם קרוב אצל שורו לא הוה בגדר בע"ד ובטל כל העדות אף לגבי חבירו א"כ אין התחלה לקושייתו אלא אף לפי' רש"י והרמב"ם דנאמן על שורו מ"מ מה עניינו לשם דשם הא דאינו נאמן משום דאין אדם קרוב וכל שמעיד גם על חבירו אמרי' מתוך שנאמן על חבירו וכו' אבל כאן משום מודה בקנס פטור דבעינן שירשיעו ב"ד א"כ מה מועיל מה שמעיד על חבירו סוף סוף הוא מודה בקנס וכ"כ התוס' בב"ק שם סברא זו לדחות פירש"י בזבחים דף ע"א דפירש דע"פ בעלים פטור משום מודה בקנס וע"ז הקשו מסנהדרין הנ"ל ע"ש וכ"כ בזבחים שם. ובזה י"ל דלכך לא פריך גם בע"א מודה בקנס הוא וע' רש"י ותוס' שם ולפמ"ש י"ל דבע"א דכל דנאמן על מיתת בעל נאמן ג"כ על השור והוה עדים ול"ש מרשיע עצמו וא"כ לא מקרי מודה בקנס וז"ב. ובלא"ה י"ל לפמ"ש הרשב"א בתשוב' סי' א' רל"ז לחלק בין אם אומר פלוני רבעני דאז שייך לומר פלגינן דיבור' אבל באני זניתי דכל שאתה מסלק אני זניתי לא נשאר תורת עדות ל"ש פלגינן דיבוריה וא"כ ממיל' גם בפלוני רבע שורי גם כן הוא כן וגם כאן י"ל דכל שמודה בקנס ואינו נאמן וא"כ לא מועיל מה שנאמן על מיתת הבעל דמ"מ לגבי שורו מוכרח לומר מתורת פלגינן דיבוריה וזה ל"ש בשורי הרג פלוני. איברא דלפמ"ש בחידושי לפרש כוונת הרשב"א עפמ"ש התוס' בב"ב דף ל"א דע"כ לא אמרינן על מה דאתכחוש אתכחוש ולא נפסל למפרע רק בשני דברים שאינם תלויים זה בזה אבל כל שקשורים ותלויים זה בזה נפסל למפרע ע"ש ולפ"ז באמת צ"ב הא דאמרינן פלגינן דיבורא בפלוני רבעני ואמרינן שלאחר רבע הא עד שעמו אומר דרבע אותו והו"ל הכחשה גמור' ובחקירות דעדותן קטלה וע' חו"מ סי' למ"ד וצ"ל כיון דעל חבירו לא נתכחשו ורק על עצמו נתכחשו בזה שפיר אמרינן דפלגינן דיבורי' כיון דהם שני גופים ועכ"פ על חבירו יש שני עדים וז"ב. ולפ"ז זהו כשאמר פלוני רבעני אבל כשאומר רבעתי פלוני א"כ כיון שעל עצמו כבר נתכחשו ונפסלו שוב ע"כ כשאתה רוצה להאמינו שלא יהיה רשע ע"כ צריך להכחיש עדותו ולומר דלא רבע אותו וא"כ נתכחש תיכף בהתחלת הדיבור ושוב ממילא נפסל ול"מ עדותו על פלוני אח"כ וז"ב מאד לדעתי וא"כ כאן דעפ"י בעלים הוא א"כ שוב ל"ש כל זאת. ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף דמה שנדחק הרשב"א מהרגתיו דל"ש פ"ד וכתב דפ"ד שהרג לאנסו ובשוגג וע"ז תמה בשו"ת נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' ע"ב דבחד דיבור לא אמרינן פלגינן דיבורא בחצי גופא ע"ש ולפמ"ש א"ש דבהרגתיו דל"צ לצירוף עד אחר ובעצמו נאמן שוב אף בכה"ג אמרינן פלגינן דיבורא דכל שפלגינן דיבורו שוב כשר עדותו. וגם מה שהקשה הנוב"י מפירוש המשניות להרמב"ם סוף נדרים ל"ק דלגבי עצמה שפיר אמרינן פלגינן דיבורא ועיין שו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ק"נ שהרגיש ג"כ דמהרמב"ם הנ"ל מבואר דלא כרשב"א ולפמ"ש יש ליישב. ומה שהקשה על ראיית הרשב"א מדלא נקט אני רבעתי את פלוני ותמה הנוב"י דל"מ למנקט בכה"ג דא"כ לר"י אינו נאמן דלרצונו רשע הוא ואין קישוי אלא לדעת. הנה בחידושי להלכות סוטה הארכתי ליישב בכמה אופנים. אבל כעת נראה לי עפמ"ש הרשב"א בעצמו דא"ל דמיירי בא"ל התקשה ואם לאו אהרוג אותך דמ"מ מחוייב למסור עצמו ומקרי רשע ותמה הנוב"י שם דבזה אינו חייב להיות יהרג ואל יעבור וכתבו האחרונים דמ"מ אאמע"ר שייך בזה כל שהי' יכול להרג ולא יעבור ולא קידש השם ע"ש. ולפ"ז שפיר כתב הרשב"א דלנקוט באני רבעתי דבשלמא הרשב"א שפיר כתב דל"ש פלגינן דיבורא כיון דאחר מכחיש וא"כ ע"כ נ"ל דלא לו כוון רק לאחר וא"כ כבר נתכחשו אבל לר"י דס"ל דאדם משים עצמו רשע בכה"ג דנאמן על חבירו וא"כ ליכא שוב הכחשה וכמ"ש הנוב"י לפרש סברת ר"י שם דודאי גם הוא ס"ל דאאמע"ר רק בכה"ג דמעיד על חבירו כל דל"ש פלגינן דיבורא נאמן גם על עצמו א"כ שוב ל"ש לומר דאינו נאמן דרשע הוא די"ל פלגינן דיבורא וא"ל דנתכחשו דלא נתכחשו כלל בכה"ג שאומר שהיה אונס כ"כ דחבירו לא ידע מזה ודו"ק ומ"ש עוד ראיה מדלא נקט אני באתי על אשת פלוני והקשה דא"כ מה קמ"ל ועיקר רצה לאשמועינן דאדם קרוב אצל אשתו לפענ"ד י"ל דהרי התוס' הקשו דמה קמ"ל בזה הא היא משנה דכל הפסול לבעלה פסול לאשתו וכתבו דקמ"ל דסד"א מתוך שנאמן על חבירו נאמן אצל אשתו וא"כ זה יכול לאשמועינן גם באני באתי אצל אשתו של פלוני דס"ד דמתוך שנאמן על חבירו נאמן גם על עצמו ואשתו והוא והם שווים וכמ"ש התוס'.