שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ל״ט סימן ח׳

ודרך אגב אזכיר מה דק"ל על המג"א סי' תקנ"ד ס"ק כ"ג שכ' להשיג על רש"י דס"ל דבליל ט"ב מותר במלאכה דלא חמיר מתענית צבור והוא השיג עליו וכ' דשאני ת"צ דהטעם דמלאכה היא שיהיו כלם פנויים ויתאספו לשם להתפלל לכך אסרו במלאכה ולכך בלילה שאין זמן קיבוץ שרי אבל ט"ב למקום שנהגו לאסור מלאכה דהאיסור הוא בשביל שלא יסיחו דעתם מאבילות או בשביל עינוי ולכך אסור אף בלילה ע"ש ולפ"ז קשה בהא דפריך הש"ס בהא דאמרו אין בין ת"צ לט"ב אלא שזה מותר במלאכ' במקום שנהגו וזה אסור ומשמע הא במקום שלא נהגו ט"ב שוה לת"צ והרי אדרבא בט"ב חמור מת"צ לענין לילה. איברא דלפי מה דפריך דלענין רחיצה אינם שווים ומסיק דקילי קילי קתני ופירש"י דבמה שחמור ט"ב מת"צ לא קתני שם וא"כ י"ל דגם בזה שחמור לענין מלאכה במקום שנהגו שלא לעשות אינם שווים אבל לא קתני שם. ובאמת יש להמתיק הדברים דגם הא דלא חשיב רחיצה דחמור בט"ב הוא משום דלא חשיב רק אותן דברים שהם שווים ואפ"ה מקילין בט"ב חשיב אבל רחיצה דבת"צ ל"ש הטעם דעינוי או שלא יסיחו דעתם מאבילות ולכך לא קתני לה. אבל אחר העיון א"א לומר כן דא"כ למה קתני להיפך דת"צ אסור במלאכה ות"ב מותר והא גם שם אינו רק משום דצריך לאסוף להתפלל משא"כ בט"ב דא"צ אסיפה דאבל יחיד עשי לך כתיב וגם מ"ש דהחומרא לא חשיב כמו דמשני לענין רחיצה באמת ל"ד דשם לחשוב מלתא אחריתי דהיינו רחיצה י"ל דלא חשיב רק קולי קולי ולא מה שחמור ט"ב אבל מה דלא חשיב באותו ענין גופא שחשב דת"ב קיל מת"צ במקום שנהגו היה לו לחשוב להיפך דבמקום שלא נהגו ט"ב חמור וע"כ מוכרח כדברי רש"י דלא שייך להחמיר בט"ב יותר מת"צ והמעיין בכל הסוגיא יראה דלא פלפלו רק אי ט"ב שוה לת"צ או דגריעא מינה אבל שיהי' חמור מת"צ זה לא שמענו ובאמת מה דהש"ס משני קולי קולי קתני זה לא הוצרך רק ליישב לר"א דס"ל דט"ב אסור להושיט אצבעו ובת"צ מותר פניו ידיו ורגליו אבל אם נימא דגם בת"ב אינו אסור להושיט אצבעו א"כ א"צ לדחוקי כ"כ ועכ"פ דברי רש"י מוכרחין לפענ"ד: