שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ל״ט סימן י״א

והנה בהא דמבואר בטור וש"ע או"ח סי' תקנ"ג לענין אם הפסק לאכול ערב התענית אם רשאי לחזור ולאכול וכתבו הרא"ש והרבה קדמונים ראיה מהך דאמרו במדרש איכה דריב"ב הוה אכל בעיה"כ אחר שהפסיק ומשמע דרשאי לאכול. ולפענ"ד אין ראיה מיוה"כ דכיון דעיוה"כ מצוה לאכול א"כ אף שהפסיק לאכול אמרינן מסתמא לא הי' בדעתו שלא יאכל אם יזדמן לו ואף אם היה בדעתו אפשר דל"מ קבלה דהו"ל כעין קבלה בטעות כיון דמצוה לאכול ובפרט שר"ג היה מפייסו שיאכל ממנו ופשיט' דהיה מצוה לכבדו והו"ל קבלה בטעות וע' ט"ז או"ח סי' ת"ר בתשובתו שהעלה דקבלה בטעות במקום מצוה לא מהני וא"כ ה"ה בזה ואף דהמג"א סי' תר"ה דעתו דאינו מצוה לאכול בעיוה"כ רק פעם אחת כבר כתבתי בגליון דמדברי התוס' בר"ה דף ט' לא נראה כן ע"ש ד"ה כאלו וגם מדברי הרא"ש ביומא שכ' בשם המדרש דהקב"ה צוה שיאכלו כדי שלא יזיק להם התענית א"כ פשיט' דכל מה שאוכל שלא יזיק לו התענית שפיר מקיים מצוה ועיוה"כ נראה מדברי הרמב"ם שהיא מצוה מה"ת לאכול וע' ביו"ד סי' רט"ו ובאו"ח סי' תק"ע ותקע"ב וראיתי בטור סי' תקנ"ג שכ' בשם הרמב"ן דקבלה ל"ש רק ביוה"כ דמצוה להוסיף עליו מבע"י משא"כ בשאר תעניתים ל"ש קבלה ובאמת שגם זה יש להסכים למ"ש והיינו דבתוספ' שמקבלים בודאי יוה"כ חמור שצריך להוסיף מבע"י הרבה משא"כ בשאר תעניתים אבל בהפסיק מעצמו ולא אמר שמקבל עליו י"ל דיוה"כ גרע שלא מועיל דהו"ל קבלה בטעות ובפרט שהי' מבעוד יום הרבה דלא שייך לומר שקיבל תוספ' אז ביוה"כ גרע דמצוה לאכול כנלפענ"ד ברור: