שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ל״ח סימן ט׳

והנה בהא דאמרו בסנהדרין דף ל"ה לדיינו במעלי שבתא ולגמור דיניה בשבתא ולקטלי' בשבתא אין רציחה דוחה את השבת קשה דלמה לא אמר דלכך לא קטלינן בשבתא דהרי ממנעי משמחת שבת וכדאמרו במ"ק דף י"ד ע"ב דבחוה"מ אין הורגין דממנעי משמחת יו"ט דסנהדרין לא היו טועמין כל היום שהרגו את הנפש וא"כ מכ"ש בשבת דאסור בודאי להתענו'. אמנם נראה דזה אם היו הורגין באותו היום כתיב ולא תאכלו על הדם אבל אם רציחה אינה דוחה את השבת היו מותרין לטעום וא"כ שוב הי' מותר לדון וע"ז אמר דשוב אסור ממנ"פ דאם לא נהרוג שוב אתה מענה את דינו ואם הורגין אותו בודאי אסור דאין רציחה דוחה שבת ובודאי לא יהרגנו ושוב ל"ש ממנע משמחת שבת. ובזה מיושב קושי' התוס' בביצה דף ל"ו על רש"י דפירש דאין דנין אף בליכא דעדיף מיניהו ואמאי לא אמר הטעם דלכך אין דנין בע"ש משום דאין דנין בשבת. ולפמ"ש א"ש דבאמת אין מקום לקושייתם כמו שדחו בעצמם דיותר צריך לנקוט איסור תורה דרציחה אינה דוחה שבת ממה דננקט אין דנין דאינו רק מדרבנן. אך נראה דמ"מ התוס' לא ניחא להו בתירוץ זה דהרי בד"נ גם באין דנין יש איסור תורה דממנעי משמחת שבת ונצטוינו על עונג מה"ת והצ"ץ וב"ה ביו"ד סי' רי"ח הבינו דדגים גדולים הם מה"ת בשבת ולא קיי"ל כותיהו ועכ"פ שלא לטעום כלל זה ודאי מה"ת וא"כ הי' יכול למנקט משום דאין דנין. אך לפמ"ש זהו דוקא כשרציחה דוחה שבת אבל כשאינו דוחה שבת שוב ל"ש למנקט משום דאין דנין וז"ב: