ובזה מיושב גם קושי' הכנה"ג שהביא בשעה"מ שם דאם נימ' כסברת המקשה דמכריזין מיום אחר שנגמר דינו א"כ אמאי אין דנין בע"ש דליכ' חשש שמא יתחייב וגומרין דינו בשב' דז"א דהא צריך להכריז עדיין ולפמ"ש א"ש דבזה ודאי לא התירו כיון דלא יגמר הדין בשבת ודאי אסור לדון וז"ב. ועכ"פ יהיה איך שיהי' הדבר צ"ע אם רציחה הותר ביו"ט או לא ובאמת שאינו רחוק כ"כ שהרי למ"ד הבערה ללאו יצאת אמרו בפסחים דף ה' לפירוש רבא בתוס' שם דביו"ט ליכא לאו ולפמ"ש המ"א סי' תקי"ח דמ"מ אסור הבער' ביו"ט מלאו דלא תעש' כל מלאכה א"ש אלא שמה"ה לא נראה כן וכמ"ש שם המג"א ובחידושי להלכו' יו"ט הארכתי בזה איברא דגוף הדבר דאסור הבערת בת כהן ומטעם דמתקן דמ"ל בישול סמנים ומ"ל בישול פתיל' וכדאמרו בשבת דף ק"ו צ"ע דלפמ"ש בשו"ת הרשב"א ח"א סי' שנ"ז דבישול הפתיל' יכולה להיו' ע"י עכו"ם א"כ אמאי לא עשו ע"י עכו"ם וצ"ע על הרשב"א שלא הרגיש בזה ולפמ"ש במק"א דכאן הדרא קושי' אא"ז הפ"י לדוכתא דכל שבות דעכו"ם בשבת יהיה אסור משום שליחות ול"ש לומר דאין שליחות לעכו"ם דהא כאן צריך להיות עכ"פ ע"י שליח של ב"ד והארכתי בזה בחידושי ולפ"ז לפמ"ש האחרונים הב"מ וישוע"י באהע"ז סי' ה' דבעשה דשבתון ל"ש לומר יש שליחות לעכו"ם דעכ"פ גופו שובת ממנו ולפ"ז ביו"ט דליכא רק ל"ת בלבד א"כ העשה דוחה ומותר ע"י עכו"ם וע"כ צ"ע וקצת ראיה דלא הותר רציחה ביו"ט ממה דדרשו חז"ל על הכתוב מתחלת קציר חטים שנתלו בט"ז בניסן קשה למה לא נתלו ביו"ט וע"כ דרציחה אסור ביו"ט ויש לדחות וע"כ הדבר צ"ע: והנה שנים רבות אח"כ חשבתי ליישב קושייתי החמורה מאד בהקדם מה שאמרתי ליישב דברי רש"י בפסחים דף ד' בהא דאמר רבא ש"מ אין ביעור חמץ אלא שריפה ופירש"י דאי השבתתו בכל דבר יפרר ויזרה לרוח והקשה הפ"י הא פירור אסור דאחשביה למלאכה כמ"ש רש"י בביצה דף כ"ז גבי חלה שנטמאת דאף שאר דברים שאינם מלאכה אסור דרחמנא אחשביה דכתיב באש ישרף ובחידושיי ובתשובה אמרתי דברים רבים בזה וכעת נ"ל דלכאורה הקשיתי לפי שיטת רש"י דכל דהתורה אחשבה למלאכה גם דבר שאינו מלאכה בעצם אסור ולפ"ז נ"ל דבר חדש דבזה ל"ש מתוך דבשלמא בדבר מלאכה בעצם שייך לומר מתוך שהותרה לצורך אבל במה שאינו מלאכה רק שכאן אחשבה למלאכה א"כ ל"ש מתוך דכל שהוא לצורך מותר משום דלא מקרי מלאכה לפ"ז יקשה היאך דייק רבא דלא ס"ל לר"ע מתוך ודלמא באמת ס"ל לר"ע מתוך רק דמתוך ל"ש רק במלאכת הבערה דלצורך אוכל נפש ג"כ מקרי מלאכה והתורה התירה אבל כאן דלמא באמת ביעור חמץ בכל דבר והא דאסור משום דהתורה אחשביה למלאכה וא"כ בזה ל"ש מתוך והיא קושיא נפלאה וצ"ל דרבא דייק מהא דאמר ר"ע ומצינו להבער' שהיא אב מלאכה דהרי אם נימא מתוך אדרבא הבערה שהיא אב מלאכה מהראוי שיהיה שייך מתוך וע"כ דבאמת לא אמרו מתוך ומעתה שפיר מוכיח דאין ביעור חמץ אלא שריפה דאי השבתתו בכל דבר הי' לו לפררו דא"ל משום דהתורה אחשביה לשריפתו דא"כ למה אמר ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה אדרבא שאר דברים בודאי אסור דל"ש כלל ענין מתוך וע"כ דאינו רק בשריפה ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ל״ח סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
