שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ל״ח סימן ד׳

ובזה מיושב קושית המהר"ש אלגזי שהקשה בהא דאמרו במ"ק דף י"ד דנין ד"נ במועד ופירש"י הא ביו"ט לא משום שבות ולשיטת ר"ת דבדליכא דעדיף מיניה מותר וא"כ למה אסור ביו"ט ע"ש ולפמ"ש א"ש דבאמת צריך ביאור דלמה לא פירש"י שאסור משום שמא יקטול ביו"ט וצ"ל דהא אם מתחילין לדון ביו"ט שוב ל"ש החשש שיהיה רציחה ביו"ט דהא לחובה מלינין את דינו ולפ"ז י"ל דהא דכתב ר"ת דבדליכא דעדיף מיני' שרי היינו כשיגמור הדבר ביו"ט אבל כאן דב"כ וב"כ לא יגמור ביו"ט דהא אסור לגמור דינו ביו"ט ושוב אסור שמא יכתוב. ובזה מיושב גם הקושיא השניה שהקשה דא"כ בתחלת דין יהיה מותר לדון בשבת ויו"ט דהא ליכא חשש דרציחה שצריך להלין דין לחובה ובסנהדרין דליכא עדיף מינייהו שרי כתיבה בשבת ע"ש ומ"ש השעה"מ דח"ו להתיר כתיבה בשבת והרי בעינן שני סופרי הדיינים שיזכירו המזכין והמחייבין והכתיבה היא אב מלאכה לפענ"ד דח"ו שהמהר"ש אלגזי יטעה בדבר פשוט כזה וכוונתו דכתב משיטא אינו אסור רק דרבנן ועיין ברמ"א בסי' ש"ו ובמג"א סי' ש"מ ס"ק יו"ד ובב"ש סי' קכ"ה וצ"ל הא דגזרו שמא יכתוב היינו דחשו שמא יכתוב אשורי' שהוא אב מלאכה אבל עכ"פ יכול לכתוב בכתב משיטא ודי בזה להזכיר טענות המחייבין וממילא לא יהיה רק שבות דרבנן וע"ז לא גזרו באיכ' מצוה וליכ' דעדיף מינייהו ולפמ"ש א"ש דכיון דרציחה א"א בשבת ויו"ט לכך לא התירו: