מה שבקשת להודיעך מה נתחדש בבית מדרשי כעת אם כי ת"ל רבות אתי בכ"ז אמרתי להודיעך מן הבא מן החדש והוא בן יומו ות"ל נותן טעם לשבח. הנה נתקשיתי במה דאמר הש"ס בסנהדרין דף ל"ו דרציח' אינה דוחה יו"ט וק"ל מ"ט לא ידחה הא כל הטעם דאין רציחה דוחה שבת הוא משום דכתיב לא תבערו אש בכל מושבותיכם וכדאמרו שם בדף ל"ה ע"ב ולפ"ז שם כתיב ביום השבת והרי כל הטעם דהבער' הותר בי"ט אף שלא לצורך כ' ה"ה בפ"א מיו"ט ה"ד משום דכתיב לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת ואמרי' ביום השבת הוא דאסור אבל ביו"ט שרי וא"כ לפ"ז ה"ה בזה נימא דרציח' דוחה יו"ט בשביל זה וגם הא שייך מתוך ואף אם נימא דבעינן צורך קצת הא עכ"פ המצוה חשוב צורך קצת וע' בתוס' שם בסנהדרין ד"ה ומה ודבריהם לא יועילו לקושייתי. שוב ראיתי בתוס' מ"ק דף י"ד ע"ב ד"ה ממנעי שכתבו הא דהקשו משום מניעת שמחת יו"ט ולא הקשו מגוף רציחה דהוא מלאכ' וכתבו מדאסר רחמנא הבערת בת כהן בשבת מכלל דבמועד שרי. א"נ כיון שהוא מצוה לצורך יו"ט שרי וכפי הנרא' בתירוצם הראשון כוונו לסברת ה"ה דכיון דכתיב ביום השבת מכלל דבמועד שרי אלא שלפי"ז יקשה היאך קאמר הש"ס דרציח' אינה דוחה יו"ט הא שייך ג"כ זאת וגם שייך מתוך ומקרי צורך כיון שהוא לצורך מצוה. הן אמת דמ"ש דמצוה חשוב צורך יו"ט צ"ב דא"כ למה לא יקרבו נדרים ונדבו' ביו"ט והא עכ"פ הוה מצוה וצ"ל דשם מיעט הכתוב בפירוש לכם ולא לגבוה אבל מה שהקשיתי קשה טובא. עוד הי' נ"ל דבר חדש דרציח' ביו"ט מהראוי שיהי' מותר דבאמת לר"ש דאמר מקלקל בחבור' פטור מדאיצטריך רחמנא לאסור הבערת בת כהן מכלל דכל המקלקלין פטורין וכדאמרו בשבת דף ק"ו ולפ"ז כיון דבאמת מקלקל הוא רק דהתור' חייבה ואסר' ולפ"ז עכ"פ נ"ל ברור דהעש' דיו"ט ל"ש בזה משום דבאמת אינה מלאכ' שהוא באמת מקלקל רק שמ"מ התור' אסרה אבל מ"מ שובת דאינו עושה מלאכ' דהא באמת מקלקל הוא וכל מקלקל שרי וע"כ דמקרי שובת ולפ"ז א"כ לא נשאר רק ל"ת בלבד ואתי עשה דדין ודחי ל"ת דיו"ט ובשלמ' השבת הל"ת בעצמות' הוה ל"ת שיש בה כרת וכדאמרו ביבמו' דף וא"ו אבל ביו"ט שפיר דחי וראה זה חדש הוא ועכ"פ מהראוי להתיר רציחה ביו"ט ובאמת דייקתי בדברי רבינו ולא הבי' הדין דאין עונשין רק בשבת וכמ"ש בפכ"ד משבת ה"ז אין עונשין בשבת וכבר כייל לנו המרכבת המשנ' שכ"מ שנקט רבינו בהלכו' שבת תיבת בשבת מפורש משמע דלמעוטי יו"ט אתי וע' במנין המצו' לרבינו לאוין שכ"ב ובפתיחתו לספר היד סי' שכ"ב שלא הזכיר רק שבת ומשמע דביו"ט שרי ואולי הוא מה"ט ודברי הש"ס צ"ע ובאמת שהיא תמוה גדול' לומר דרציח' דוחה יו"ט. ולכאור' ראיה ברורה דאינו דוחה יו"ט דהרי אמרו במגיל' דף ח' אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ואם איתא הא איכא רציחה דדוח' יו"ט ואף דיש לדחוק דכיון דהוא בכלל מתוך אפשר דשייך בכלל אוכל נפש שמותר ביו"ט אבל מ"מ לא אשתמיט תנא למתני זאת וגם צ"ע דהא אמרו בסנהדרין שם במשנ' דלכך אין דנין בע"ש ועיו"ט משום דלא אפשר דלמא צריך הלנת דין וא"א להרוג בשבת ומשמע דגם ביו"ט אסור להרוג וכ"כ הרמב"ם בפי"א מסנהדרין ה"ד בהדי' וע"כ צע"ג. הן אמת דהי' מקום לומר דאין דנין בע"ש דלמא אתו למחר ומעייני בדינו ואין דנין בשבת משום שמא יכתוב כדאמרו בביצה דף ל"ה אך כבר כתבו התוס' בסנהדרין דזה דוקא בד"מ אבל בד"נ שכבר כתבו מע"ש ליכא למיחש וכ"כ בביצה לשיטת ר"ש ולשיט' ר"ת בגמ"ד כל דליכא דעדיף מיניהו ודאי מותר וסנהדרין ודאי דליכא דעדיף מיניהו וכמ"ש התוס' בביצה ובסנהדרין קצרו ומ"ש רש"י במ"ק דף י"ד דנין דיני נפשו' במועד אבל לא ביו"ט משום דרש"י לשיטתו דס"ל דאף בדאיכ' דעדיף מיניה אסור משום גזיר' והרי בכתב מע"ש ל"ש הגזיר' אבל לדון ביו"ט גופא ודאי אסור ולשיט' ר"ת באמת האיסור דבתחל' דין צריכין סופרים לכתוב וזה ודאי לא הותר דכתיב' אב מלאכ' רק היכא דכבר נכתב בע"ש הוא דאיכא היתר לר"ת ועיין שעה"מ פכ"ד משבת ע"ש: עכ"פ יהיה איך שיהיה מבואר בהדיא דהאיסור הוא לדון בעיו"ט משום דשמא יגמור למחר ורציחה אינו דוחה יו"ט הרי דאסור גם בי"ט וקשה למה יאסור וכמ"ש וע"כ צ"ל דכל דאסור בשבת אסור אף ביו"ט ול"ש לומר מתוך דהרי בצרכי גבוה קי"ל דלכם ולא לגבוה וא"כ צורך מצוה לא חשוב לכם וכל דהתורה קראתו מלאכה בשבת שוב אסור ביו"ט דאף דהבערה לא אסרו ביו"ט היינו משום דשייך מתוך ואף דאינו באוכלי נפש ע"ז סמך ה"ה דכיון דהאיסור לא כתיב רק בשבת וא"כ לצורך הותר ביו"ט ממילא גם שלא לצורך הותר אבל לצורך מצוה לא הותר ביו"ט דלא עדיף מצרכי גבוה דאסור וא"כ ממילא אסור וגם מ"ש דידחה העשה את ל"ת הנה ל"מ אם נימא כר"י דחשיב ליה תיקון בשבת א"כ איכא עשה ול"ת ואף לר"ש כל דהתורה אסרה בשבת גם ביו"ט אסור מן התורה והו"ל עשה ול"ת איברא לפ"ז קשה מה כתבו התוס' דבחה"מ מותר רציחה וצ"ל דהתוס' ס"ל דבחה"מ אין אסור רק מדרבנן ככל מלאכת חוה"מ ולענין עשה ול"ת דרבנן שפיר לצורך מצוה דרבנן חשוב כצורך ומותר ולא אלמוהו לגזירתם כנלפענ"ד לחומר הנושא:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ל״ח סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
