ובזה נראה מה שנסתפק המ"א בסי' שמ"ב אם בבה"ש דמ"ש אם אסור שבות דשאני אפוקי יומא מעיולי יומא ולפמ"ש א"ש דכיון דחז"ל לא גזרו שבות שלהם על בה"ש ממילא גם ביה"ש דמ"ש לא גזרו כלל וז"ב לדעתי. ובזה יש ליישב קושי' התוס' בשבת דף ל"ד בד"ה שניהם שהקשו דבהניח עירובו בה"ש ל"ש חזקת עירוב ואף לר"י ל"מ דהא בעי שיהי' חזקת עירוב. ולפמ"ש י"ל דגם כאן מקרי חזקת עירוב דביה"ש אמרי' דזמן ממילא קאתי וא"כ בודאי יש בו חזקת עירוב וז"ב. אבל כ"ז לפלפול אבל גוף הדין ברור ונכון דל"ש כאן זמן ממיל' קאתי ובכה"ג אוקמא אחזק' שהי' לו מכבר:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ל״ז סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.