שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ל״ז סימן ד׳

והנה לכאור' רציתי להביא ראיה מהא דלא גזרו על שבות בה"ש ומטעם דמוקמינן בחזק' שהוא יום ע"ש עדיין והא גם זמן ממילא קאתי ואפ"ה מוקמינן אחזק' ופקחתי עיני וראיתי בדברי מעלתו שגם הוא הרגיש בזה וחילק דש"ה שאותו זמן של ביה"ש אנו מסופקים אם הוא חול או שבת ואם נימא דהוא ע"ש ל"ש לומר דזמן שבת ממילא יבא דאותו זמן שיהי' שבת יהי' זמן אחר אבל אותו זמן דביה"ש לעולם לא יהי' שבת בו וכן בנדרים כה"ג אם היינו מסופקים אם היום כ"ט או למ"ד שפיר מוקמי' אחזק' אבל כאן שאנו מסופקים אם פרט שפתיו לאחר כ"ט או לאחר למ"ד בזה ל"ש לאוקמא על החזק' דיום למ"ד ודאי אסור והזמן ודאי קאתי. והנה לכאור' היטב בעיני חלוקך אשר צעיר לימים ידע להבחין בסבר' דקה כזו אבל בכ"ז א"כ נפל כל סברת דזמן ממילא קאתי בבירא והרי כל חילך הוא ממ"ש הר"ן בדף צ' דיכול להתיר הנדר קודם שיחול משום דזמן ממילא קאתי וע' מלמ"ל פ"ד מאישו' ה"ז דכ' דקטן שקידש לאחר שיגדיל דל"מ דשלבל"ע משום דזמן ממילא קאתי וא"כ הרי אותו עת אינו העת שהוא כעת ואפ"ה לא מקרי דבר שלבל"ע אף שבודאי אותו הזמן לא נברא עדן וה"ה הכא דכ"ז שאנו מסופקים אם כוון ללמ"ד או לכ"ט ל"ש לומר דחל הנדר רק משום דזמן ממילא קאתי וא"כ ה"ה ביה"ש מהראוי הי' לאסור דכיון דאח"כ ודאי יאסור וע"כ דלא מחזיקין עדיין במה שיהי' לעתיד אף דבודאי יהי' כן אח"כ וכמו שהבאתי מכמה מקומו' שמוכח כן ועיין בקידושין דף ס"ג ע"ב ד"ה בני שכתבו דאף באיכא שערו' לא סמכי' על שנים כ"א בריבוי שערו' או באתחזיק גדול לפנינו ע"ש הרי דלא אמרינן דנחזיקו בחזקת גדול דזמן ממילא קאתי וגם הרמב"ן שמחמיר וכפי הפירוש שפירשתי בדבריו היינו רק שמטילין אותו לחומר' ולא אמרי' דהחזק' דקטנו' אינה חזקה כלל דהא הזמן ממילא קאתי וע"כ דכל כמה דאיכ' לספוקי אם כבר הגיע הזמן מספקינן ולא אתרע החזק' קטנו' וה"ה בזה וע' בשו"ת הר"ן סי' נ' והובא בב"י סי' רכ"ח וע"ש בט"ז ס"ק כ"ה דמשם יש ג"כ ראיה לזה ודו"ק היטב שם דאל"כ עכ"פ בה"ש של שבת מהראוי הי' להחמיר בזה ודו"ק: