שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ל״ו סימן ו׳

ובזה מיושב מה דלא כתבו הרשב"א והר"ן דאף בפחות משו"פ חיישינן שמא שו"פ במדי ולפמ"ש א"ש. שוב ראיתי בחידושי מהרי"ט ר"פ האומר שכ"כ ונהניתי עד מאד אבל באמת כ"ז לשיטת הרשב"א אבל לפענ"ד נראה דבנאבדו ל"ש כלל שתתחייב באחריות ומטעם שכ' המהרי"ט דהיא בתורת קידושין קבלה לא בתורת שמירה ול"ד למ"ש לעיל לענין נתאכלו המעות דחייבת דשם כשאכלה א"כ פשיטא דאחריות דנפשה קבילות עליה אבל כאן בנאבד ולא היה לה הנאה פשיטא דל"ש שמירה ובזה י"ל גם במקח דלא קנה בזה משום דלא קיבל דין שמירה ול"ש שיתחייב באחריות ודו"ק היטב בכל מ"ש כי הם דברים נפלאים ת"ל. אחר כמה שנים מצאתי בדרך למודי דברי הרמב"ן בהלכות בכורות שהמהרי"ט אלגזי בספרו שם דף צ"ו ע"ד דפוס ווין הביא שם דברי המהרי"ט שהבאתי הלא מראש שהקשה על המהרי"ט קושיות רבות ולפמ"ש א"ש דבאמת אם הוא חוזר פשיט' דפטורה היא ורק כשהיא חוזרת ברשותא דידה קאי ומיושב כל הקושיות שם דו"ק ותמצא: ואגב אמרתי לבאר דברי הסמ"ג מ"ע קמ"ד שהאריך שם ליישב ולפענד"נ דהסמ"ג מחלק בין פודה סתם לאומר בפירוש אחר שלשים יום וכמ"ש המהרי"ק שורש צ"ו והמהרש"ל סי' ז'. אך ביאור הענין נ"ל דיצא לו להסמ"ג מהא דאמרו בש"ס אע"ג דרב ושמואל הלכה כוותי' דרב באיסורי וכשמואל בדיני הכא הלכה כשמואל והדבר תמוה דמעיקרא אין סברא לפסוק כרב דהא ספק פדיון קי"ל דאזלינן לקולא וכבר האריך מהרי"ט אלגזי בשם מהר"י קורקוס וגם הוא בעצמו האריך בזה דמה הי' הסברא כאן לפסוק כרב הא הלכה כשמואל בדיני אך נ' דמכאן יצא לו להסמ"ג שיטתו דבאמת בפלוגת' דרב ושמואל יוצא לנו שני ענינים אם יש מקום חלות כלל להפדיון בתוך שלשים או לא דלרב ע"כ שיש מקום חלות עכ"פ בתוך למ"ד ונ"מ באם החזיר בתוך שלשים הפדיון דאם נימא דאין מקום חלות כלל להפדיון א"כ ממילא אין מקום שיחול הפדיון לאחר שלשים באם נתעכל ואם נימא דיש מקום חלות עכ"פ בפדיון דהיינו עכ"פ שזכה זה הכהן שא"י לחזור ולתנוהו ליד כהן אחר הוה כמו בקידושין דאף שמקדש' לאחר שתתגייר דלכאור' לשמואל אין בידו לקדשה מיד וכ"כ במק"א דבזה גם שמואל מודה דעכ"פ חלו הקידושין לענין שתאסר לאחר שלשים ולא יחולו קידושין של אחרים דלא כמהרי"ט אלגזי בספרו שם דף צ"ה ע"ד ולפ"ז ה"ה בזה עכ"פ יש חלות הפדיון גם בתוך למ"ד ובזה נחלקו רב ושמואל ולפ"ז שפיר קאמר הש"ס דבאמת לפמ"ש הנה אם אנו דנין אם יש מקום חלות להפדיון תוך שלשים בזה אין אנו דנין על ממון כלל דעכ"פ כל שלא נתעכל א"צ להחזיר ועיקר אנו דנין אם יש מקום לפדו' בתוך שלשים הנה בזה אין אנו דנין על ממון כלל רק על המצות פדייה ובזה יש מקום לומר דהלכתא כרב באיסורי ולזה קאמר דבזה קי"ל כשמואל דאין בנו פדוי אבל במפרש שיהי' חל הפדיון לאחר שלשים יום דבזה עיקר הנ"מ אינו על הפדייה דהרי פירש בהדיא שלא יחול הפדיון רק על אחר שלשים יום ואז עיקר הנ"מ רק לענין ממון הפדייה אם צריך לתת מעות אחרים בנתעכלו או לא בזה יש מקום לומר דלא קיי"ל כשמואל: