שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ל״ד סימן ו׳

ובזה יש ליישב מה דכתב הב"י דלכך מותר ליתן מים למורסן דכיון דיש בו צורך ליום לא גזרו ודבריו תמוהים דלשיטת הראב"ד דיש בנתינת מים במידי דלאו בר גיבול חיוב חטאת הכי נתיר בשביל צורך היום והרי מורסן לאו בר גיבול וכי נתיר לבשל לבו ביום ועיין בתוס' שבת בסי' שכ"ד שהאריך לתמוה בזה על הב"י ועל הט"ז שהבין כן בכוונות הב"י דאיך אפשר לומר כן ולפמ"ש יש ליישב דכוונת הב"י דבאמת בנתינת מים לבד ל"ש לאסור דאינו עושה איסור כלל ורק דבדבר שאינו בר גיבול כל שנותן מים על דעת שיהי' כמו גיבול אסור ואיכא חיוב ולפ"ז שפיר כתב הב"י דכל שאינו מתכוין לגיבול ואינו עושה רק לתת לעופו' לאכול ולא אכפת שיהי' מפוזר ומפורד או מגובל שפיר התירו בדבר שאינו בר גיבול באמת וז"ב לדעתי בכוונת הב"י. ובזה מיושב קושי' הט"ז על הב"י דלשיטתו איך מוקי הש"ס המשנה כר"י בר"י והא במשנה מתיר לכתחלה ליתן מים ולר"י בר"י ניהו דלא חייב אבל איסורא מיהא איכא ולפמ"ש א"ש דבאמת ל"ש איסור דכל שאינו בר גיבול ל"ש לאסור שמא יבא לגבל ורק דבאינו בר גיבול שוב נתינת מים זהו גיבולו ולכך שפיר פריך ע"כ לא קאמר ר"י בר"י רק במידי דבר גיבול הוא אבל במורסן דלאו בר גיבול אפי' ר"י בר"י מודה דחייב וכשיטת הראב"ד וע"ז משני דלא ס"ד דר"י בר"י מתיר להדיא במורסן נתינת מים וע"כ דכל דהוא לצורך העופות ואין נ"מ לו בגיבולו א"כ כל שאינו בר גיבול קיל טפי ובודאי שרי בנתינת מים דבאמת לאו בר גיבול היא ונתינת מים לאו בר גיבול הוא דהא לא נתכוין לגבל כלל כנ"ל ברור ולפ"ז בעפר דבר גיבול הוא אדרבא גם בנתינת מים אסור דחיישינן שמא יגבל וז"ב: