שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ל״ד סימן ב׳

נשאלתי אם מותר לרבץ הבית בשבת והשבתי שהדבר מפורש בש"ע סי' של"ז ס"א דמותר ומ"מ בביתי אני מוחה וחילי דילי דהנה מקור הדין דמותר לרבץ הבית מבואר בש"ס שבת דף צ"ה דאמימר שרי זילחא בשבת אמר טעמא מאי משום גומות והכא ליכא גומות ואסיקנא שם דלדידן דקיי"ל כר"ש שרי אפי' לכתחלה וק"ל טובא דאמאי לא נאסור מטעמא אוחרא דניהו דמשום משוה גומות ליכא כיון דאינו מתכוין רק שלא יעלה האבק מ"מ יאסור מטעם אחר דהרי בש"ס שבת דף קנ"ה ע"ב נחלקו רבי ור"י בר"י דרבי ס"ל דאחד נותן את הקמח ואחד נותן את המים לתוכו דהאחרון חייב ור"י בר"י אומר דאינו חייב עד שיגבל והנה הה"מ בפ"ח משבת הלכה ט"ז כתב דלכך הותר נתינת מים לפי שאינו בר גיבול ואף אם יגובל לא יהיה בו חיוב אלא איסור מדבריהם ומתוך כך הותר נתינת מים ואם היו גיבולו דבר תורה היה אסור נתינת המים מדבריהם ע"ש ולפ"ז בעפר דבר גיבול הוא כדאמרו בהדיא בשבת דף י"ח ומשום דחזי לבנין שוב ראוי לאסור נתינת מים בלבד משום דאם יגבלו היה אסור מן התורה וא"כ היאך שרי זילחא דהוא שופך המים בתוך העפר ואסור ולכאורה מכאן ראיה לשיטת הראב"ד דאדרבא דבר שאינו בר גיבול מתחייב בנתינת מים תיכף ולפ"ז בדבר שהוא בר גיבול אינו חייב בנתינת מים בלבד וכמ"ש הט"ז סי' שכ"ד ס"ק א' ע"ש ולכך מותר בזילחא דלא אסרו לשיטתם בנתינת מים לבד: