שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ל״ג סימן ז׳

והנה בהא דאמרו בדף ו' התקדשי לי לחציי מקודשת חצייך מקודשת לי אינה מקודשת א"ל אביי לרבא מ"ש חצייך דאינה מקודשת דאשה אמר רחמנא ולא חצי אשה וכו' וק"ל דלמא ה"ט דחצייך מקודשת לי דאינ' מקודש' דהרי היא אינה עושית פעולה להתקדש רק שמשוה עצמה כהפקר כמ"ש הר"ן והרי בהא דאמר בב"מ דף כ"ו ע"ב אימר שותפי נינהו ולא מייאשו כתב השטה מקובצת שם בשם תוס' שאנץ שהגיה ר"ת בגליון שאף שזה שנפל מידו מתייאש אימא חבירו לא נתייאשו ואפי' לחלקו של זה לא מועיל יאוש דהא באיסורא אתאי לידיה שתי הידות ואין יאוש לשליש החפץ ע"ש ולפ"ז כיון דיאוש מתורת הפקר ועכ"פ הפקר ויאוש הם בגדר אחד א"כ ממילא ל"מ הפקר בחצי חפץ וא"כ לכך חצייך מקודש' ל"מ דאינה עושה עצמ' הפקר רק לחצייה ול"מ והיא קושיא גדולה וצ"ל דשאני התם דהם שני אנשים נפרדים וא"כ אם האחד לא נתייאש מה מועיל יאוש של האחד הא אין מועיל יאוש בחציה אבל כאן האשה עצמה לא הפקירה רק לחצאין ומועיל ההפקר ובזה י"ל הא דפריך ותפשוט קדושה בכולה ולכאורה דקארי לה מה קארי לה הא איכא דעת אחרת וכמו דמשני ולפמ"ש י"ל כיון דאמר אשה לבי תרי לא חזיא א"כ בודאי הפקיר' עצמה לכלה וע"ז משני דאיכא דעת אחרת היינו שהמקדש לא קדש רק לחצייה א"כ לא רצה שתפשוט בכלה וכ"כ בתוס' רי"ד ועיין אבני מלואים סי' ל"א ס"ק מ"ח וס"ק כ"ב ולפמ"ש יש ליישב ודו"ק דכל שאיכא דעת המקדש שוב ל"מ יאוש לחצאין ודו"ק היטב: