שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ל״א סימן ד׳

והנה בקושי' התוס' בסוכ' הנ"ל מהך סבתא הי' נרא' לי באופן אחר דבאמת קנין דרבנן מועיל שיהי' קנין תורה ומשום דהפקר ב"ד הפקר ורק בשינוי החוזר לברייתו ל"מ מה שקונ' בדרבנן דהרי ע"כ ל"מ שינוי החוזר לברייתו רק כ"ז שנשתנ' בזה אמרינן דכל שנשתנ' אין זה מה שהי' אבל אם לאחר ששינ' החזיר הגזלן לברייתו נלפענ"ד ברור דבזה ל"מ אף מדרבנן דהרי כעת הוא כמו שגזל' ולפ"ז לא שייך הפקר ב"ד הפקר בזה דכבר נודע מ"ש התוס' ביבמו' דף פ"ט דלא שייך הפקר ב"ד הפקר בדבר שהוא ברשותו גם לאחר ההפקר ע"ש ולפ"ז גם כאן אם החזיר' הי' עומד ברשותו והי' צריך להחזירו שוב ל"מ גם כשלא החזיר' כיון דלא קנה מן התור' רק מדרבנן ובכה"ג ל"ש הפקר ב"ד הפקר וז"ב מאד לדעתי ראה זה דבר חדש ודו"ק. (ומצאתי בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ה' דדעתו דהפקר ב"ד הוה קנין ע"ש) ולפמ"ש מיושב היטב הא דאמרו בגיטין דף ל"ז ע"א ומי איכא מידי דמדאוריי' משמט שביעי' ותיקן הלל דלא לשמט והקשו בתוס' ד"ה מי דאמאי לא משני רבא כדמשני אח"כ הפקר ב"ד הפקר ולפמ"ש הג"פ יש ליישב דבשלמ' כאן דפריך דאיך אפשר להלל לתקן שלא ישמט ויוציא הממון א"כ ל"ש לשנויי דהפקר ב"ד הפקר דניהו דהפקירו המעו' שביד הלוה אבל לא תקנו שהמלו' יקנ' המעו' וא"כ לא חשוב כגבוי ואף אם נותנו לו מדעתו צריך לומר לו משמט אני מכ"ש כאן דלא נתן לו רק הפקירו אבל לקמן דפריך להיפך דמדאוריי' לא משמט שביעי' ורבנן תקנו דמשמט ע"ז שפיר תירץ דהפקר ב"ד הפקר א"כ ממיל' נשאר המעו' ביד הלוה וכבר כתבתי דזה לא צריך קנין וממיל' נשאר ביד הלוה וגם לפי חילוק השני שכתבתי לעיל מיושב הדבר דבשלמ' לעיל הי' צריך לעקור ד"ת בזה דמן התור' משמט והיאך יוכל לתקן ע"י הפקר ב"ד לעקור דברי תורה דס"ס מה"ת א"צ הלוה להחזיר אבל לקמן דפריך להיפך דמה"ת לא משמט שפיר יכלו רבנן לתקן דא"צ הלוה ליתן ואינם עוקרים דברי תור' מידי דהוה אם מחל לו החוב משא"כ לעיל דאף אם נותן לו מדעתו צריך לומר משמט אני ועיין בפ"י בסוגי' שם וא"כ הוה עקירת ד"ת לגמרי ועיין בתוס' גיטין דף מ' ע"ב ד"ה וכ' שכתבו באמצע הדיבור דהפקר ב"ד הפקר והפקירו ב"ד התבוא' של התינוק ונתנוה לאפטרופוס שיוכל לתרום הרי דהפקירו ב"ד ועשו קנין לאפוטרופוס ושם מפקיע טבלי' עי"ז ואולי כיון דלא נקנה לו לגמרי רק כדי שיוכל לתרום ולהפקיע הטבלי' בכה"ג אמרינן הפקר ב"ד הפקר וצ"ע: