שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ל״א סימן י״ב

והנה אחד מתלמידי רצה לתת טעם לדברי הפרמ"ג עפמ"ש הרמב"ן במצוה רל"ה מ"ע שאין במלוה משום קנס וא"כ לכך לא שייך במצוה דרבנן שיהי' קנס אבל אין ענינו לכאן ששם הוא מצות התורה וגם על אותו איש ול"ש במצוה קנס אבל חז"ל לא יוכלו לחדש מצוה רק תקנה וממילא נעשה עי"ז הקנס מצוה ושפיר הוה מצוה מלא תסור ודו"ק. ובמה שהארכתי למעלה בהך דכתבו התוס' בגיטין דף מ"ם דאפטרופס תורם בשביל דהפקר ב"ד הפקר והקשיתי דלא הוה קנין רק הפקר כעת נתיישבתי דלמ"ש הרמב"ן בשורש י"ד לספר המצו' דיש שתי ענינים בהפרשת תרומות ומעשרו' אחת להתיר הטבל באכילה והשנית לתתו לכהן ולפ"ז עכ"פ להתיר באכילה יש כח בידם להפקיר וא"כ כל שנעשה תרומה ואסורה לזרים למה לא יוכלו לתת לכהן ג"כ וז"ש התוס' והפקירו ב"ד התבואה של תינוק ונתנו לאפטרופוס שיוכל לתרום ואינו אוכל טבלים והיינו דההפקר מועיל עכ"פ לתרום שלא יהיה טבל וממילא נתנה לכהן ולפ"ז מבואר היטב הטעם דלאכול ולא להניח דבשלמא לאכול כל שאינו נתרם אוכל טבלים וא"כ צריך שיהי' של אפטרופוס או עכ"פ הפקר שלא יהי' טבלים אבל להניח אין כח בידם דהא לא נעשה קנין ודו"ק היטב: