שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ל״א סימן י״א

והנה מצאתי בספר המצות בשורש הב' להרמב"ן שכתב בדף כ"ב בדפוס בא"ד שיש להם דין גדול ועושין בו מעשה בקידושין ובגירושין וקרבנות והביא הך דהפקר ב"ד הפקר והביא הך דכרת שע"י דבריהם דאמרו בגיטין דף נ"ה ובתשובה אחרת תמהתי עליו בזה וכעת אני אומר דמכאן תשובה למ"ש הפרמ"ג באו"ח סי' תל"ה בא"א ס"ק ב' דלאו דלא תסור ל"ש רק במצוה ולא בקנס שקנסו רבנן ולכך בחמץ שעבר עליו הפסח אינו עובר בלא תסור ואין נפסל לעדות ואינו לוקה מכות מרדות ע"ש וכתב שבש"ה האריך בזה ואני איני רגיל בספרי' הקדושים כי מחוי במחוג ודרכו בקדש לקצר אבל כך הראוני תלמידי והנה כאן מבואר להיפך דהרי שיטת רש"י בגיטין דף נ"ה דקנס קנסוהו רבנן והרי בקנס ל"ש לא תסור ומכ"ש שיתחייב כרת ואף דיש לחלק כיון דהפקירו ב"ד הדבר ממילא הוה עי"ז קנין תורה מ"מ מדברי הרמב"ן משמע דהדברים כפשטן דמדרבנן נתחייב כרת ודו"ק ועמלמ"ל פ"א מנערה ה"ה באריכות דברי' ע"ש ודו"ק ועיין בתוס' יבמו' דף ל"ו ע"ב ד"ה ולא שכתבו לדחות דברי הר"י מאורליניש משום דמה חומרא דכלה בלא ברכה יותר ממניקת חבירו והרי מניקת חבירו אינו רק משום קנס כמ"ש התוס' ד"ה חיזוק ובכתובות דף נ"ו וא"כ אינו נפסל לעדות ואין בו מ"מ משא"כ כלה בלא ברכה דהוא איסור דרבנן וע"כ דאין חילוק בזה ודו"ק: