שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ל׳ סימן ז׳

והנה הרמב"ם בפ"ו מרוצח ה"ה כתב וכן כל הרצחנים שהרגו בע"א וכו' אם הרגן גואל הדם שאין להם דמים והראב"ד השיג עליו תימה הוא ואיך נאמין ע"א להתיר דמו של זה לגואל הדם ולכאורה תימה לתמיהתו דמי הגיד לו שמתירין דמו של זה הא הרמב"ם לא אמר רק שאם הרג גואל הדם אין לו דמים והרי ע"א עכ"פ ספק הוא שמא אומר אמת וא"כ עכ"פ מספק אין הורגין גואל הדם. אך באמת דברי הראב"ד נכונים דזה ודאי אם לא קבלו עדות העד ודאי אם הרג גואל הדם חייב מיתה וא"כ ע"כ צריך עכ"פ שיקבלו עדותו של ע"א ויגמרו דינו שעכ"פ הגואל דם מותר להרגו ושפיר תמה דמי התיר לקבל עדותו להתיר דמו של זה לגואל הדם. והנה להסמ"ג שכתב דע"א אינו רשאי להגיד לו שחטא ולוקה ע"ז וא"כ פשיטא דאינו עד כלל ובודאי חייב גואל הדם מיתה שהרג שלא כדין ובודאי שיפה טען הראב"ד. ולכאורה רציתי לומר דמיירי שזה מודה שהרג ואף אם נימא דאינו גולה עפ"י עצמו עכ"פ כיון שיש כאן ע"א עכ"פ ל"ש אין אדם מע"ר דהא אומר שבשוגג הרגו ורצונו לעשות תשובה וא"כ בכה"ג עכ"פ מועיל העד שיקבל תשובה וא"כ כל שכבר נתקבל עדות העד שום איסור בע"א הוחזק כמ"ש הרמב"ם פט"ז מסנהדרין הט"ז ועפ"י בחידושיו לקידושין דף ס"ג ובק"א וה"ה כאן אך נראה דגם בזה צדקו דברי הראב"ד דבשלמא התם עוד לא הי' נ"מ בעדות העד לענין שום דבר חיוב רק לענין איסור בלבד ולזה האמינו תורה א"כ ממילא נתחזק האיסור על פיו וא"כ שפיר מלקין אח"כ עי"ז שהוחזק איסור וכן ממיתין וסוקלין עפ"י חזקה אבל כאן תיכף בשעה שהעיד היה נ"מ לענין גואל הדם וא"כ לענין זה אינו נאמן ואיך שייך שהוחזק האיסור עפ"י עד ועכ"פ אם כה ואם כה יתיישב בזה דברי הפסוק ועד אחד לא יענה בנפש למות וכ"כ בחידושי תורה דהדבר תמוה דפשיטא דלא יקום ע"א באיש לכל עון ולכל חטאת והבאתי דברי הש"ס בסנהדרין דף ל"ד שדרשו מזה דלא יענה בין לזכות בין לחוב ואכתי קשה דלמה דוקא ע"א ולפמ"ש הרמב"ם והראב"ד א"כ ז"ש הכתוב וע"א לא יענה בנפש למות דהיינו שע"א אינו מועיל אף למות ע"י גואל הדם ודו"ק היטב כנלפענ"ד ללא דברי רבותינו הקדושי' ועיין תוס' סוטה דף ג' ודו"ק: