שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ל׳ סימן ב׳

שאל מעלתו באם צריך להעיד על אדם אחד שהוא בחזקת כשר אם צריך שני עדים או סגי בע"א וכתב שלא מצא דבר בזה בראשונים הנה בחידושי למשניו' וברמב"ם כתבתי בהא דאמרו בפ"ד דדמאי מי כאן נאמן א"ל אחד אני איני נאמן פלוני נאמן הרי זה נאמן ומקשה בירושלמי וע"א נאמן ומשני באכסנאי הקילו ומזה הקשו על הרמב"ם דדעתו דבשל אחרים נאמן ע"א וכתבתי בחידושי דרבינו מפרש דבאמת ע"א החשוד נאמן בשל אחרים אך זה דוקא להעיד על הדבר אבל להעיד על האדם אם נאמן זה צריך שני עדים דזה עדות גמור ומזה מוכח לכאורה דצריך שני עדים. וכעת ראיתי בפר"ח סי' קי"ט ס"ק י"ז שכתב כן בתירוץ השני ונהניתי עכ"פ איפשיטא השאלה אך לכאורה מש"ס דילן לא נראה כן בהא דאמרו בר"ה דף כ"ב ע"ב וחד לא מהימן והתניא מעשה בר' נהוראי שהלך להעיד עליו וכו' והרי שם מיירי להעיד על העד שכשר הוא כדפירש"י שם ועיין בתוס' שם ד"ה סהדא וכו' הרי דגם אחד נאמן להעיד אם כשר הוא הן אמת דמתירוצו של הש"ס נראה דצריך שני עדים דהרי משני דסהדא אחרינא הוה ואם איתא למה חיללו שבת שתים גם יחד וסגי בחד ולכאורה רציתי לומר דע"כ לא סגי בחד רק היכא דלא בעי לגוף העדו' שנים רק אחד כמו ע"א באיסורין בזה שפיר י"ל כיון דע"א באמת אינו נאמן לממון ומיתה וכדומה ורק באיסורין האמינו התורה בזה עכ"פ צריך שלא יהיה שום חשש עליו וצריכין שנים להעיד עליו שהוא כשר דאל"כ חיישינן שמא אינו כשר ומשקר אבל בדבר שצריך שנים ובשנים לא חשדינן למשקרי דשנים נאמנים בכ"מ ורק שם משום שקלקלו הבייתוסין הצריכו להעיד עליהם בזה עכ"פ די בע"א להעיד עליהם ולפ"ז שפיר פריך הש"ס דחד לא מהימן וכו' דהרי שם משפט כתיב ביה כדאמרו שם וחד מי מהימן משפט כתוב ביה וא"כ ממילא סגי בע"א. ובזה מיושב מה דתמיהא לי טובא דלעיל מינה פריך הש"ס וחד מי מהימן והתניא מעשה שבא הוא ועדיו עמו ומשמע דס"ל להש"ס דע"א אין ראוי להאמינו ואח"כ פריך להיפך והיא הערה גדול' ולפמ"ש א"ש דבס"ד הוה ס"ל דאחד כשר לעדות החדש וממילא מסתבר דע"א אינו נאמן להכשיר העד אחד ולכך מביא ממעשה שבא הוא ועדיו עמו וע"ז משני תירוץ אחר ואמר דחד אינו נאמן דמשפט כתיב ביה וכיון שכן שפיר פריך להיפך דמהראוי שנאמין לע"א להעיד על שנים וע"ז משני דאפ"ה צריך גם בזה שנים. ובזה יש ליישב מה דמקשה הפ"י בהא דפריך וחד מי מהימן והתניא מעשה שבא הוא ועדיו עמו והקשה דלמא בשבת הקילו ולא הצריכו שתים לחלל שבת על הכרה דבאמת ע"א נאמן באיסורין ובחול הצריכו שתים מדרבנן ולפמ"ש א"ש דלפי הס"ד דסגי בחד להעיד על החדש ממילא ודאי מסתבר דלבעי שתים על הכרה וכמ"ש. והנה נסתפקתי אם כשר בעדות החדש עדות מיוחדת כיון דמשפט כתיב ביה ואף דד"מ כשר אף דכתיב משפט הקילו חז"ל אבל בעדות החדש אפשר דצריך שתים שיראו ביחד הלבנה ויעידו. ואם חומה היא יש מקום ליישב קושית התוס' ד"ה וחד דלמא הלך להצטרף עם אחר ולפמ"ש א"ש דהא בעינן שיראו ביחד אבל בפ"ק דמיירי שראו ביחד רק אם ימצא פסול יצטרף עם אחר ולכך שפיר חללו שבת והלכו להעיד ודו"ק. ומדי דברי זכר אזכור מה דק"ל טובא על פ"ק שם דהלכו להעיד והא הו"ל נמצא אחד מהם קאו"פ ולשיטת הפוסקים דצירוף ראיה סגי א"כ כבר נפסלו ובחידושי למשניות הארכתי בזה ואכ"מ. נחזור לענינינו דמדברי הש"ס נראה דצריך שני עדים. איברא דלפ"ז צ"ב מה פריך מאי למימרא הא לתירוץ הראשון טובא קמ"ל דאף בזה צריך שני עדים וצ"ל דלא קאי על ל"ק ועיין במהרש"א ועיין בירושלמי דמקשה ג"כ וע"א מהימן ומשני משום שבאמת מן הדין יש להאמין רק שמפני הבייתוסין הצריכו לבדוק ולכך הקילו בזה ונראה מדברי הירושלמי דלולא זאת לא היה נאמן ע"א וכעין דמשני בדמאי שם באכסנאי הקילו ודו"ק ויש להאריך בסוגיא שם ואכ"מ. ומן האמור נבא לבאר לנדון השאלה באיש אחד שבא להעיד על אחד שרצה להשכיר עצמו להיות בעל תפלה בימים נוראים והוא רצה להעיד שהוא פסול שראה ממנו דברים מכוערים וקלות ראש וגערתי בעד ההוא ואמרתי דאסור לו להעיד והיה ראוי בזמן הבית ללקותו ממעשה דטוביה חטא וזיגוד מנגד וע"ז חשבתי אולי כיון דהוא לאפרושי מאיסורא שרי להעיד כמבואר בחו"מ סי' כ"ח ס"א בהג"ה ומקור הדבר מסמ"ג ל"ת סי' רי"ג. אבל באמת נראה דאסור לו להעיד דע"כ לא כתבו הסמ"ג והרמ"א דלאפרושי מאיסורא שרי להעיד רק היכא דנאמן העד כגון שיפריש מאיסור שע"א נאמן באיסורין אבל בדבר שאין נאמן שוב אסור להעיד וגם מצד הסברא נראה כן דכל הטעם דלאפרושי מאיסורא יכול להעיד הוא משום דכיון דיש תועלת בעדותו שפיר יכול להעיד אבל כל שאינו נאמן שוב אסור לו להעיד וז"ב ולפ"ז כיון שלהוציא האיש מחזקת כשרות פשיטא דאין ע"א נאמן וכמ"ש [ועיין בש"ע חו"מ סי' ל"ז דדוקא העד ובע"ד מצטרפין לפסול ולא העד לבד הרי דאין ע"א נאמן לפסול] ואף אם נימא דמהימן היינו בעדות גמורה לא בדברים קלים כאלה ושוב אסור להעיד. אחר זמן רב האיר ד' עיני ומצאתי בריטב"א בע"ז דף ל"ט גבי וכלן שנתארחו אצלו כתב וז"ל ובמשניות דזרעים מוכח דכל שהוא בחזקת חשוד צריך שני עדים להכשירו או ע"א שיעיד על החתיכה שלא אמרו ע"א נאמן באיסורין אלא במעיד על החתיכה עכ"ל. ראו עיני ושמחו דהדבר ברור דכוון להך דירושלמי דאין ע"א נאמן בזה להכשיר האדם כ"א במעיד על החתיכה והדבר מבואר: