שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ל׳ סימן י״ב

ובזה מבואר היטב דברי הרמב"ם פט"ז מסנהדרין ה"א שכתב דאף שמלקו' בשלשה במקום מיתה היא עומדת והכ"מ תמה דזה לר"י ולא לחכמים ולפמ"ש א"ש דבא הרמב"ם לבאר דבאמת גם חכמים מודים דבמקום מית' עומדת רק דהיא קלה מאד מכל ד"מ וע"כ הבדיל' התור' דבזה סגי בשלשה ודברי הרמב"ם מבוארים ובזה מבואר היטב דברי הסמ"ג שכתב דמה דנגדיה רבא אינו רק מדרבנן שהרי למדין גז"ש דרשע רשע וד"נ אינה נוהגת רק בזמן שסנהדרין נוהגת ולפמ"ש דבריו נכונים מאד דניהו דמלקו' דנים בשלשה אף בזה"ז היינו משום דהיא מית' קלה ורבא לשיטתו דס"ל דמית' היא רק שהיא קלה ולפ"ז אין מהראוי לדון בזה"ז דעכ"פ שם מיתה על זה. ולפ"ז באמת לא שייך מלקו' בזה"ז אף אם היו לנו סמוכין דעכ"פ מית' הוה וממנ"פ למאן דיליף רשע רשע בכ"מ א"כ ודאי אינו נוהג וע"כ דס"ל מלקות במקום מיתה עומדת וא"כ שוב הוה כמו מית' ואינו נוהג רק בזמן שהיו סנהדרין ודו"ק היטב ועיין רמב"ם פי"א מסנהדרין ה"ד כתב אחד ד"נ ואחד דיני מלקו' וכו' אלא שהמלקו' בשלשה ונדחק הלח"מ בזה דהא גם ד"מ בשלשה ולפמ"ש בא הרמב"ם לומר דאף דמלקו' במקום מיתה עומד' אפ"ה חלוק מד"נ בזה ואינו רק בשלש' וכמ"ש בפט"ז הנ"ל ודרך אגב אבאר מ"ש הרמב"ם ואין אחד מהם בשור הנסקל חוץ מד"א שדינו בכ"ג והוא מהש"ס דלמדו מלא תטה משפט אביונך אבל אתה מטה דין שור הנסקל והיא תימה לפענ"ד דהרי משפט אביונך הוא גם ד"מ בכלל כמבואר ריש פאד"מ והרי בד"מ מטה ג"כ עפ"י אחד ועיין רש"י ר"פ אד"מ במשנה דלמדו משור הנסקל אבל זה תימה דכל דכתיב משפט אביונך גם ד"מ בכלל ואולי זה הוה כמפורש כיון דדרשו על שור הנסקל מכ"ש ועיין שו"ת נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' ע"ב שהאריך בזה. אך לפענ"ד נרא' עפי"מ דמצאתי ביראים מצוה רמ"ה שכתב דבר נפלא דלכך בד"מ מטין עפ"י אחד דהרי כתיב לא תהי' אחרי רבים לרעו' וכתיב אחרי רבים להטות ודרשינן לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה והנה זה שייך בד"נ דמשכחת לה רעה לפעמים בלי טובה ולפעמים טובה בלי רעה אבל ד"מ מה שטוב לזה הוא רע לזה ואיך שייך לומר הטייה לרעה או הטייה לטובה ודפח"ח וש"י ולפ"ז זהו בכל ד"מ אבל בשור הנסקל דהוה ד"נ וד"מ וכאן הוה רק רעה בלי טובה או טובה בלי רעה שהרי אינו בשנים רק לאחד ומעתה זהו דדרשו לא תטה משפט אביונך וע"כ בד"נ הוא דשייך ביה הטייה לרעה או לטובה אבל בד"מ ל"ש זאת ולזה אמר אבל אתה מטה דין שור הנסקל והיינו דאף דבזה שוה לד"נ דמשכחת הטייה אם לטובה לבד או לרעה לבד אפ"ה מטין ע"פ אחד ודו"ק היטב כי הוא נחמד מאד וע' בר"ן בחידושיו לסנהדרין ריש אחד ד"מ ולפי דבריו שם יש לפלפל בזה ע"ש ותבין וע' תוס' ר"פ אד"מ ד"ה אחד שכתבו דאין לדמות ד"מ לד"נ בזה ולא ביארו ולפענ"ד דבר ברור שכוונו למ"ש היראים בזה. וראיתי במהרש"א שהקשה ג"כ קושית הר"ן דבד"מ דהוא בשלשה היאך משכחת לה כלל שיהי' מטין לרעה יותר מלטובה והא ע"כ הרוב הוא או לזכות או לחובה ובד"מ ל"ש טובה או רעה מיוחדת. ולפענ"ד הדבר ברור דהו"א דבזה נלך בתר עני ועשיר דלעני נטה לטובה ולעשיר לא נטה כל שהן רק שלשה צריך כל השלשה להטיב וזהו דכתיב לא תטה משפט אביונך בריבו ומדוקדק מה לשון אביונך דאם קאי שלא להטות בד"נ אין נ"מ בין עני לעשיר ולזה ילפינן משור הנסקל דאף שהוא כד"נ אפ"ה מטין ומכ"ש ד"מ דאין נ"מ בין עני לעשיר ודו"ק היטב. ודע דיש לי תימה בדברי רבינו שבמנין המצות מל"ת ער"ח מנה לא תטה משפט אביונך דהיינו אדם רשע והסמ"ג מל"ת ר"ה ר"ו מנה משפט האביון ממש ללאו בפ"ע והוא תימה רבה לפענ"ד דהרי חז"ל דרשו מזה לא תטה משפט אביונך הא משפט שור הנסקל מטה וא"כ היינו דלא תטה להכריע וא"כ אינו בכלל מטה דין דהיינו שפוסק שלא כדין ואם נימא דהיינו כפשוטו של מקרא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו יקשה מנ"ל להש"ס דשור הנסקל מטה והא אצטריך לגופא וצע"ג: