שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ג׳ סימן ו׳

אחר זמן רב נתעוררתי במעלי יומא דכיפורי במה דאמרו בתענית דף כ"ו ע"ב לא הי' ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיוה"כ שבהן יוצאות בנות ירושלים לחול בכרמים ופירש"י כמו לחול במחולות וכפי הנראה היה שם טפוח וריקוד וקשה הא מבואר במשנה בביצה דף ל"ו דאיכא שבות בזה גזירה שמא יתקן כלי שיר וקשה היאך הותר ביוה"כ. ולכאורה רציתי לומר לומר דבר חדש דשבותין לא נאסר כלל ביוה"כ רק גוף מלאכה ולא שבותין ורציתי להביא ראיה משבת דף קי"ד מדברי רש"י ד"ה אלא שכתב דלכך קניבת ירק אסור בשבת וביו"כ שחל בשבת וביוה"כ שחל בחול שרי וכתב דאף דכתיב שבתון שבות לאו מלאכה היא אלא מכל דבר המעכב להתענות ומשמע דשבותין לא נאסר. אבל א"א לומר כן דמלבד דמשנה היא אין בין שבת ליוה"כ אלא שזה זדונו בסקילה וכו' ומשמע דכל שבותין אסור וכ"כ הרמב"ם פ"א משביתת עשור ואף דהרמב"ם ס"ל דשבתון שבות נדרש גם ביוה"כ מ"מ בזה לא יחלוק על רש"י וגם רש"י מודה דשייך שבותין והרי כה"ג לא כנס לחופה ביוה"כ משום שבות ועיין בסמ"ק ועיין מ"א סי' של"ט ס"ק ה' ועמ"א שם ס"ק ב' במה דמקשה ממה שהי' מכין לכה"ג באצבע צרדא להקישו אף דאסור משום שבות ובגליון המ"א כתבתי דכבר קדמו המהרא"י בכתביו סי' קכ"ד ובמלמ"ל פ"ח מבית הבחירה ועכ"פ מוכח דכל השבותין אסור. ובאמת מה דהותר קניבת ירק צ"ל דמפני עגמת נפש לא גזרו ע"ז. ותדע שהרי אף להפוסקים דבקניבת ירק הוה איסור תורה ואפ"ה הותר ביוה"כ שחל בחול ועלח"מ פ"א משביתת עשור שם ובמ"א סי' תרמ"א ועכ"פ זה ודאי דכל השבותין נאסרו ביוה"כ וא"כ צ"ע היאך הותר לחול ביוה"כ. וצ"ל כיון דהמנהג הי' עוד בימי דוד ושלמה כדדריש מקרא דצאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו וא"כ אז לא היה הגזירה דשמא יתקן כלי שיר ולכך גם אח"כ שהי' האיסור הניחו המנהג הלז במקומו ולא יכלו לבטל והוה כמו אם נדרו קדמה לגזירתינו כיון שהיה מנהג של מצוה הניחו על מקומו ואף דלענין שופר ומגלה וכדומה גזרו ובטלו המצוה צ"ל דכיון דהי' משום מצות פו"ר הניחו המנהג על מקומו וצ"ע בזה. ואולי כיון שהיו רבים חולות במחולות ל"ש החשש ובפרט במילי דמצוה ועמ"א סי' ער"ה ס"ק ה' מ"ש בשם המהרי"ל ומ"ש הוא לישב ודו"ק. ועכ"פ מתיישב מה שהביא המשנה הך קרא דצאינה וראינה בנות ציון להורות שהיה מנהג קדום ועיין תוסיו"ט שם. והנה במה שהארכתי למעלה דיש היתר בכל הני דאסירי לצאת בהמה בשבת כשיפקיר ולא יהיה שייך שביתת בהמתו ונסמכתי על רש"י ותוס' שכתבו דאסור משום שביתת בהמתו אבל הפ"י האריך שם דאינו רק מדרבנן דל"ש לאסור משום ניחותא דבהמה דהרי התורה התירה להעמידה ע"ג עשבים דזה צער לה וכמ"ש רש"י בחומש וא"כ למה יהיה מותר לשמור שמירה כדרכה דאין זה ניחותא דבהמה ויותר ראוי לאסור לשמור מלנוי. ולפענ"ד נראה דבר חדש דהנה כבר נודע מ"ש בפסקי מהרא"י סי' ר"ה דכל מה שהוא לצורך האדם ליכא משום צעב"ח ע"ש ובחידושי ליו"ד סי' שמ"ח ביארתי הדברים בשרשם דבאמת לא משום שחסה הקב"ה על נפש בהמה רק להקנות אותנו מדות טובות ולכך כל שהוא לצורך האדם ל"ש משום צעבע"ח וא"כ לפ"ז גם מה שהוא צריך שמירה ל"ש שהתורה יזהיר משום נייח בהמתו ולא עדיף מצער בע"ח דמותר מכ"ש מה שאינו רק נייח לבד ואף שהתורה רצתה שיקבע בלבותינו אמונת החידוש ונשבות אנחנו ובהמתינו אבל כל מה שהוא צורך לשמירה ולצורך האדם שלא תברח וכדומה זה לא אסרה התורה אבל לנוי שעכ"פ א"צ לאדם וכן כל שהוא משום תענוג לבהמה אסרו דלא קפדה תורה על תענוג הבהמה ולא על צערה ורק בשביל האדם ולכך כל שהוא לנוי אסור וז"ב ופשוט והוא דבר חדש לפענ"ד. ולכך כל שהיא נטירותא יתירתא שפיר אסור דהא כל שא"צ לאדם שוב מצווה על שביתת בהמתו ולפ"ז לכך במורדת התירו משום דזה שוב הוה צורך האדם ול"ש משום נייח הבהמה וז"ב לפענ"ד. איברא דאכתי קשה לשמואל דס"ל לנוי אסור לשמור מותר והיינו אף בניטורתא יתירתא דבזה שוב ל"ש לומר דהטעם משום דנוי אינו צורך האדם דהא לשמרה ג"כ א"צ לאדם וצ"ל דס"ל לשמואל דבשלמא לשמור כיון שעכ"פ היא צריכה שמירה רק דסגי לה בשמירה פחותה שוב ל"ש משום נייח בהמה דהא באמת הוא עושה בשביל שמירה ואף דהיה יכול לעשות בשמירה פחותה מה שלא טרח לחפש אחר השמירה פחותה זה ל"ש לומר שתזהיר התורה ע"ז שהרי לא בשביל הבהמה קפדה רק בשבילנו וכל שהוא צריך לשמירה עכ"פ לכך מותר וז"ב לפענ"ד: