שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק כ״ט סימן ז׳

והנה במ"ש דלא כוונו לעדות כבר הארכתי בזה בתשובה אחרת דשיטת התוס' ישנים בכריתות דף י"ב דכל שלא כוונו להעיד הו"ל כעדי' פסולי' דעדים צריכין לכוון להעיד ובזה אמרתי דבר נחמד במה דאמרו בב"ב דף נ"ו ע"ב בין חיטי לשערי לאו אדעתא דאינשי ופירשב"ם אין מביני' בין קמת חיטים לקמת שעורי' ונשאלתי בזה מדוע שינה רשב"ם פירושו הפשוט דלאו אדעתא דאינשי ולא דקדק היטב בשעת מעשה אי הוה שעורי' או חטים וכ"כ התוס' שם ד"ה אלא והשבתי דכיון שצריך לכוין לעדות א"כ אם נימא דלא דקדקו יפה שוב לא כוונו לעדות שוב ראיתי די"ל דגם התוס' ס"ל כן רק דכיון שכתבו דבין מנה שחור ולבן צריכין למידק שלוה אותו מנה שיתחייב לשלם אותו מנה אבל הכא לא דייקי דבכל ענין שיאכלנ' חיטין או שעורין הוה חזקה ע"ש א"כ שוב ל"ש לומר דהעדי' צריכין לדקדק בשעת ראיית העדות דהרי כיון שאין נ"מ לענין העדו' עצמו שוב א"צ לדקדק דבכל ענין הוה עדו' איברא דדברי התוס' תמוהי' דגם דמנה שחור ל"ש שיתחייב לשלם אותו מנה דהא מלוה להוצאה ניתנה ויכול ליתן לו מנה אחרת ואדרבא בקרקע ודאי נ"מ בין חיטי ושערי וא"כ אדרבא היו צריכי' לדקדק מה שאכל וא"ל כיון דהי' לו חזקה לא נ"מ דהקרקע עם הפירות כלו שלו דז"א דעכ"פ בשנה ראשונה ושניה טרם שהחזיק בקרקע היה נ"מ מה שאכל דהיה צריך להחזיר הקרקע עם הפירות וצ"ע ועיין ש"ך סי' קמ"ה שהשיג על זקני הב"ח דנתחלף לו ברשב"ם בין קמת בתי"ו לקמח בחי"ת ולפענ"ד דברי זקני נכונים דהא באמת כ"ז שהיא עומדת ע"פ שדה לא הוה חזקה עד שיביא לביתו ויאכל ממנו וא"כ ע"כ אין הכוונה קמות ע"פ השדה דזה לא מקרי חזקה ולכך אמר דאכל חטים וא"כ שוב ע"כ לענין קמח מיירי ודו"ק: