שוב עיינתי היטב בתומים סי' כ"ח ס"ק י"ט ובקה"ח שם שהאריכו בדבר זה והקשו דאמאי ברישא לא נפסלו משום דמשוו נפשיהו רשיעי דאמרו שאין אנו יודעין ע"ש שנדחקו ולפמ"ש י"ל דבאמת כל שאמרו אין אנו יודעין לך עדות יש לפרש דהכוונה שלא כוונו לעדות וא"כ כל שנזכרו אח"כ שכוונו לעדות פשיט' דאין חוזרין ומגידין דכיון דהי' שלא בב"ד ולא צריכין לשום על לב עדותן א"כ לא שמו על לבם אם כוונו לעדות בעת ההיא אבל בכפרו בב"ד כיון דשם ששואלין אותן באם לא יגיד וצריכין לידע אם יודעין עדות או לא גם אם יתנצלו שלא כוונו להעיד ג"כ אין חוזרין ומגידין דמסתמא אמרו אמת שלא כוונו להעיד לו ורוצין לחזור עכשיו ומשוו נפשייהו רשיעי וגדולה מזו שיטת הר"מ דכל שלא בב"ד אף שנשבעו אמרינן דיכולים לחזור ולהגיד וכמו שהאריכו שם:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק כ״ט סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.