שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק כ״ח סימן ג׳

והנה התוס' בחולין שם ע"ב ד"ה ר"ע כתבו דאף ר"ע דס"ל בכריתות דאחע"א קדשים שאני כדאמרו בכריתות דף כ"ג דר"ש דלית לי' אחע"א אף במוסף וכולל מ"מ קדשים שאני וכן אמרו לרבי דס"ל דוקא חמור על קל ובקדשים ס"ל דחל קל על חמור ותמהני דא"כ בהך דנחלקו ב"ק ור"ח אליבא דרבי בזר ששימש בשבת וזר שאכל מליקה ואמרו שם דנחלקו באיסור כולל ובת אחת ואמאי לא אמר דקדשים שאני וביותר תימה דאמרו שם אליבא דר"ש דודאי לא חל והא בקדשים מודה ר"ש וגם למה אמרו דב"ק שקורי משקר והא י"ל דרבי אמר אליבא דלישנא בתרא דכריתות דר"ש פליג גם בקדשים ולל"ק ס"ל לר"ש דחל בקדשים אך אחר המעיין י"ל דדוקא איסור קדשים חל על איסור אחר אבל שם זר שאכל מליקה אטו נתוסף שם איסור קדשים ורק איסור זרות ובזה לא חל על מליקה ושבת וכדומה ודו"ק. והנה מדי דברי זכור אזכור מה שהוגד לי קושיא בהא דאמרו ביבמות בסוגיא שם אי בהקטרה הא ר' יוסי הבערה ללאו יצאת ופירשו בתוס' דהיינו משום דהוה קל על חמור והוגד לי בשם דו"ז הגאון מו"ה משה העשיל ז"ל בעהמ"ח ים התלמיד דלפמ"ש הרמב"ם פי"ב משבת ה"א דהמבעיר חייב בכ"ש והרי הרמב"ם פ"ט מבמ"ק ה"ד כ' דזר שהקטיר א"ח רק בכזית וא"כ איסור הבערה בא קודם שנתחייב על הקטרה שהקטיר בזרות וא"כ שפיר מצי לחול דזרות הוה חמור על קל דהבערה אינה רק בלאו. ואמרתי בזה בפשיטות דהנה באמת בטעם דמבעיר חייב בכ"ש כ' הכ"מ וכפי הנראה כיון דממשכן ילפינן והי' מבעיר תחת הדוד לבשל סממנים א"כ אין שיעור בכ"ש שמבעיר הדוד ממילא מקרי מבעיר ולפ"ז זהו אם היא אב מלאכה אבל אם הבערה ללאו יצאו יצא מכלל כל מלאכה ל"ת ולא נלמד ממלאכת המשכן שוב הדרן לכלל כל השיעורים דהוא בכזית ושפיר לא חל על כ"ש וז"ב. עוד נ"ל דבר נפלא עפ"י מ"ש בירושלמי בר"פ אלו נערות דחוסם פרה ודש בה חייב מלקות על שעת החסימה ואח"כ תשלומין והקשה בירושלמי א"כ מצית גדשו של חבירו נימא על שבולת ראשון חייב מיתה מכאן ואילך בתשלומין ומשני שאני התם על כל שבולת ושבולת יש התריות מיתה ולפ"ז גם כאן כיון דמקטיר הכזית א"כ על כל שהוא חייב מיתה ויש כאן התריית מיתה רק שא"א לקטלו בתרי מיתות וא"כ גם בעת שמגיע להקטרת כזית ג"כ א"ח על זרות דהא איכא חיוב מיתה עליו ובשוגג יש עליו חיוב חטאות על כל כ"ש ובלא"ה שם אין נ"מ רק לענין איסורין וכמ"ש רש"י בתחלת הסוגיא ועיין חידושי הרשב"א וריטב"א שנתקשו בהא דפריך והא הבערה ללאו יצאת והא כאן ע"כ לא מיירי בחטאת דזרות אינו רק מיתה ביד"ש וכתב דבאמת זהו קושית הש"ס מידי לאו קתני או חטאת קתני איסורי קתני עוד נדחק דהמקשן סבר דהאי כדיניה והאי כדיניה זרות יש מלקות ועל שבת חטאת ועכ"פ יש חיוב חטאת על כל כ"ש וא"כ בעת שהגיע לכזית לא נפטר מחיוב ושוב לא מצי לחול והבערה וזרות ודאי לא חל דהוה קל על חמור וב"א לא מקרי א"כ שפיר הקשה ודו"ק. ובתשובה אחת הארכתי בדברי הירושלמי ואכ"מ שוב ראיתי דז"א דזרות ודאי חל על הבערה שהוא בלאו ומה בכך דחייב על כל שבולת מ"מ זרות מצי לחול. אך י"ל לפמ"ש הר"ן ביומא גבי נבלה לחולה דמ"מ שוחטין דאף דשחיטה היא א"מ ונבלה אינה רק בלאו מ"מ כיון דנבלה חייב על כל כזית ושחיטה עובר בפ"א הו"ל נבלה חמורה א"כ לפ"ז שוב ל"מ חל זרות על הבערה דחמור דעובר על כל כ"ש משא"כ זרות דא"ע רק בכזית ובאמת גוף מקורו של רבינו דמבעיר חייב בכ"ש י"ל דמקורו מהא דאמרו בירושלמי הנ"ל דמצית חייב על כל שבולת ושבולת ודו"ק. איברא דלפ"ז קשה מ"פ הש"ס הא הבערה ללאו יצאת והא מ"מ הוה חמור על קל שחל בכ"ש כעין דפריך בחולין ק"כ מה לשרץ שכן מטמא בכעדשה אלמא דחשוב חומר. והנה בגוף הקושיא של דו"ז הגאון ז"ל השיב אחד מתלמידי נ"י עפמ"ש הריטב"א בקידושין ע"ז גבי נבלה על יוה"כ שהביא י"מ דמש"ה פטור מיוה"כ ולא אמרינן דחל ב"א משום דאיסור נבלה קודם ליה"כ דנבלה בכזית ויוה"כ בככותבת וע"ז דחה הריטב"א דאנן לא דנין על האדם האוכל אלא על גוף האיסורין היאך חלין וחתיכה שיש בה כותבת הרי חל איסור יוה"כ כשם שחל איסור נבילה בכזית ע"ש וא"כ ה"ה כאן כיון דעכ"פ כל שהקטיר בכזית חל האיסור זרות כמו האיסור דהבערה ולכאורה יפה השיב. אמנם אחר העיון אמרתי דל"ד דאיסור יוה"כ בככותבת ונבלה בכזית שפיר חלו בב"א כמ"ש הריטב"א דאנו דנין על האיסור אבל כאן דבאמת יש כאן כולל רק דעיקר הקושיא דהבערה בלאו והוה קל על חמור בזה אנו אומרים כיון דאיסורו חמור שהרי הוא בכ"ש ובזרות בעי כזית א"כ חמור איסורו מקרי ובפרט לפמ"ש בשם הר"ן דזה מקרי חמור ביותר אף שזה בלאו וזה במיתה א"כ שוב יכול לחול בכולל דעכ"פ לא מקרי קל על חמור ואולי מקרי חמור על קל דמה חזית דאזל בתר חומר המיתה זיל בתר חומר האיסור וא"ל דא"כ גם נבלה ביוה"כ נימא דחמיר איסורא דהוא בכזית דז"א דעכ"פ לענין ב"א שפיר חל דעכ"פ בב"א חל על החתיכה איסור יוה"כ ואיסור נבלה זה בכשיעורו וזה בכשיעורו משא"כ לענין קל על חמור שפיר מקרי חמור בשביל חומר השיעורו ודו"ק. ובגוף דברי הריטב"א שהביא בשם י"מ צ"ע דמה בכך דיוה"כ בככותבת היינו משום דביתובי דעתא תלוי והא לא מייתבא דעתא א"כ איסור יוה"כ אינו רק כשלא מענה נפשו והיאך שייך לומר דנבלה חל מקודם הא מ"מ לא הגיע עדיין ליתובי דעתא מיהו ז"א דעכ"פ קדים חל איסורי' ואדרבא בזה מובנים דברי הריטב"א דזהו שדחה דאם אנו דנין על האוכל שפיר נבלה קדים אבל כשאנו דנין על החפץ א"כ יוה"כ לא חל רק בככותבת אבל מ"מ חל עליו האיסור בב"א ובזה אין דמיון לענין הקטרה והבערה דשפיר י"ל דהבערה קדים בכ"ש אף שחל עליו אח"כ איסור ההקטרה עוד י"ל דבלא"ה ל"ד דבשלמא לענין נבלה ויוה"כ שפיר חלו שניהם דאסור לאכול הנבלה ואסור לאכול ביוה"כ וא"כ יש לנו לדון על עצם המאכל כל שנאסר ביום זה אבל בהקטרה אנו דנין על מי שמקטיר שהרי אם יקטיר הכהן גדול שפיר מקיים המצוה והותר במקדש רק הזר הוא עובר א"כ צריכין לדון על העושה זאת והרי מי שעבר ועשה עבר על הבערה קודם שעבר על הזרות ודו"ק: