שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק כ״ח סימן ב׳

אשר שאל בהא דאמרו בחולין דף ק"א מאן האי תנא דבאיסור כולל אחע"א ל"ל וכו' והקשו בתוס' ד"ה מאן דאיסור מוסיף הוא דמגו דאיתוסף ביה איסור לגבוה כשנתנבלה אתוסף נמי להדיוט וע"ז הקשה מעלתו לפי מה דאמרו בחולין דף ל"ז דנבילה הוה מסוכנת קודם שנתנבל' וא"כ גם בעודה מסוכנת אסורה לגבוה דלא גרע מחולה דפסול לגבוה כמ"ש הרמב"ם פ"ז מביאת מקדש ושוב לא אתוסף אח"כ לגבוה דהרי כבר נאסר לגבוה בעת שמסוכנת. באמת שקושיא גדולה היא והנ"ל בזה דהנה באמת דברי התוס' צ"ב במה שחשבו לאיסור מוסיף מה דאתוסף לגבוה והא כל השוורים לאו למזבח קיימו וא"כ ל"ש שנתוסף איסור לגבוה וכבר הרגיש בזה השעה"מ פי"ז מא"ב ה"ח. אך לפענ"ד נראה דדברי התוס' נכונים דבאמת סברא זו דשוורים לאו לגבי מזבח קיימי אמרו בב"ק דף צ"ח ובקידושין ס"ו ושם אנו דנין אם מגיע לו היזק בשביל שלא יהיה ראוי לגבוה להקריבו וע"ז שפיר אמרו דלגבוה לא מקרי היזק דסתם שוורים עומדים לאכילה ולא להקרבה אבל כאן אנו דנין להיפך דמקרי איסור מוסיף בשביל שע"י שנתנבלה נאסרה הבהמה לגבוה וא"כ ל"ש לומר דסתם שוורים לאו לגבי מזבח קיימי והיינו דעומד לאכילה דהא כעת באמת נאסרה להדיוט ואנו דנין שלגבוה נתוסף ג"כ איסור ממה שהיתה מקודם רק להדיוט אסור מחיים ועכשיו נתוסף איסור גם לגבוה וא"כ ל"ש בזה דסתם שוורים לאו למזבח קיימו וז"ב ולפ"ז שפיר הקשו בתוס' דהו"ל איסור מוסיף דא"ל דכבר נתוסף בה בעת שהיתה מסוכנת ז"א דבשעה שהיתה מסוכנת ודאי ל"ש שנתוסף איסור לגבוה דאדרבא סתם שוורים לאו לגבי מזבח קיימו ואדרבא עוד כ"ש הוא דמה התם דיכול להיות לגבוה ג"כ ואפ"ה אמרינן דסתמא לאו לגבוה קיימי מכ"ש הכא שבודאי אינו עומד רק להדיוט ולא לגבוה דלהדיוט שרי מסוכנת כל שתפרכס ולגבוה אסירי כמ"ש הרמב"ם פ"ז מביאת מקדש הנ"ל ודו"ק היטב כי נכון הוא מאד וא"ל דמ"מ נתוסף בה איסור לגבוה שמ"מ אסורה לגבוה בשעה שהיתה מסוכנת ושוב ל"ש לומר דבנתנבלה נתוסף עליו איסור דז"א דבשעה שהיתה מסוכנת ל"ש לומר דנאסר לגבוה עד שלא תחול עליו שם איסור מוסיף בנתנבלה כיון דלאו לגבוה קיימא בעת ההיא ל"ש לומר שזאת תמנע מלחול אח"כ שם איסור מוסיף בנתנבלה דבעת ההיא ודאי לא חזי לגבוה וז"ב לדעתי ובלא"ה י"ל בישוב קושיתו דכיון דלא נודע בעת שהיתה מסוכנת שפסולה לגבוה דאטו נודע מקודם שכ"כ היא מסוכנת ורק מכח שנתנבלה נודע שמקודם היתה מסוכנת שהרי מתה אח"כ א"א לומר שכבר חל איסור בעת שהיתה מסוכנת שאין להגבול ידוע מקודם והו"ל כעין שכתבו דחזקה שלא נתבררה ל"מ חזקה מכ"ש בזה כנלפענ"ד. ואגב אומר במה שראיתי בשו"ת הגאון מוהר"ע איגר זצ"ל ס"ס קס"ט בשולי המכתב התעורר על דברת התוס' בזבחים דף ע' ד"ה יבא שכתבו דנבלה הוה איסור מוסיף דמה מוסיף שייך בזה והא לא הוה רק איסור כולל וא"ל דניתוסף איסור לגבוה די"ל דאצטריך קרא לבהמה בעלת מום דל"ש איסור גבוה דבל"ז אסורה לגבוה ע"ש ובנו הרב מוהר"ש האריך בזה ונעלם מעיני שניהם שכבר קדמם הרמ"ע מפאנו ז"ל סי' ק"כ בזה וכתב דל"ד מוסיף רק כולל ע"ש ובשעה"מ שם ולפמ"ש יש לעיין גם מצד דהיתה מסוכנת מקודם וראיתי בשו"ת פמ"א ח"א בחידושיו לזבחים דף ע' שהבין דברי התוס' כפשטם ומטעם איסור מוסיף וזה א"א דאינו מוסיף ובשעה"מ כתב ג"כ דדברי התוס' בזבחים מדוקדקים דלא כרמ"ע מפאנו דנבילה חשוב מוסיף דאתוסף איסור לגבוה וז"ל דבאמת הוה מוסיף לגבוה וכמ"ש בחולין דף ק"א ד"ה מאן ותמה על התוס' ביבמות דף ל"ג ע"ב ד"ה אמר שכתבו דהוה כולל ע"ש ולפענ"ד דברי הרמ"ע נכונים דבאמת הוה איסור מוסיף בשביל איסור גבוה רק דעדיין קשה דאצטריך שפיר קרא באם הוא בע"מ דלא ניתוסף איסור וכמ"ש הגאון מוהר"ע ולכך אינו רק כולל. ולכאורה רציתי לומר דנקרא מוסיף לענין דאסור לעשות סחורה בנבילות וטריפות ובחלב מותר לעשות סחורה ואם נימא דאיסור נבילות היא אסור מה"ת לסחורה נקרא מוסיף. אמנם עוד יש להקשות היפך דבח"ש ע"י תערובות בכל איסורים מותר מה"ת ובחלב בודאי אסור וכמ"ש הר"ש בטבול יום פ"ב דבחלב גלי מקרא דכל חלב לרבות ח"ש וצ"ע: