ובזה י"ל הא דמשני באית לי' שותפות והקשו בתוס' דא"כ הו"ל מדמע ולפמ"ש א"ש דבזה נתחייב בשביל הגבהה וא"ל דיכול לומר הש"ל דז"א כיון דשותפין הו"ל כש"ש והרי דעת הרש"ל דשומר לא יוכל לומר הש"ל ועיין בש"ך חו"מ סי' שס"ג ודו"ק. אמנם בגוף דברי הדג"מ הנ"ל שכתב דאם א"א לנסך בשכשוך מנסך במגע אם כי ישבתי דבריו מסעיף י"ג הנ"ל עדיין יקשה מהא דאמרו בע"ז בהאי ינוקא דהתיר לדרוך עם הנכרי בגת והא קא מנסך בידיו דקמצריינא לי' לידי' והשתא קשה ממנ"פ דאם ציירנא לי' כ"כ שלא יוכל להניע בשום אופן א"כ שוב אוסר במגע לבד ואם אינו מצייר לי' כ"כ עד שבאמת אם רוצה משכשך רק שיוכל לשומרו שלא ישכשך יקשה א"כ כיון דבשעת הוצאה מן היין לא נוכל לשמרו בשום אופן אף באחזו בידי' וכדפירש"י בדף נ"ט וא"כ מה מועיל ציירנא בידי' וצע"ג גם תמוה לי מהא דאמרו בע"ז דף ע' בבולשת שנכנס לעיר דבשעת מלחמה אלו ואלו מותרות לפי שאין פנאי לנסך והיינו בודאי אף שנגעו בה רק שלא כוונו לנסך ואמרינן מסתמא לא שכשכו דאין פנאי יש לנסך ולפ"ז הא כשא"א לנסך מנסך בנגיעה ושם ע"כ נגע בהו ואף די"ל שם דהוי מגע שלא בכוונה מ"מ פשטת הענין מורה דכל דלא שכשך לא מקרי ניסוך אף שא"א לנסך ודלא כדג"מ וצ"ע לדינא:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק כ״ז סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.