שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק כ״ז סימן ד׳

ובזה מיושב מה שהקשו התוס' על רש"י בדף מ' שם במ"ש רש"י ל"מ הגביה דקנאו בהגבהה והקשו דא"כ מ"פ ממנסך הא שם ע"כ מיירי בהגבה' ולפמ"ש א"ש דאדרבא כיון שא"י לאסור רק ע"י הגבה' א"כ ע"כ הגביהו ע"מ לאסרו ולא מקרי זה הגבה' דהו"ל הגבה' ע"מ לאבד ולהזיק. ומה שהקש' בישע"י שם דאם נימא דבנגיע' אוסר רק דאינו חייב מיתה עד שיכשך א"כ מה קאמר שמואל קלב"מ הא מיד בנגיעתו נתחייב בתשלומין וחיוב מיתה אינו רק בשכשך ע"ש ולפענ"ד ל"ק דהנה אותן הפוסקים האוסרים בנגיעה ומ"מ אינו חייב מיתה בנגיעה צ"ל דס"ל דנגיע' אינו אוסר רק בשתייה לבד ולא בהנא' וע' בראב"ד פי"ב ממ"א ה"א ובכ"מ ולח"מ והיינו כיון דדרך עבודה היא בשכשוך לכך כל שלא שכשך לא הוה כעין פנים ואינו אסור בהנא' ולכך אינו חייב מיתה והנה כבר נודע דעת הפוסקים דכל יין דאינו אסור בהנא' רק בשתיה בטל בששים וא"כ כל שבטל בששים יכול לערבו ולמכרו לעכו"ם והרי רש"י כ' בב"ק דף ד' דמנסך ליכא לפרש דערבו ביין נסך דא"כ ימכרו לעכו"ם חוץ מדמי יי"נ שבו ועיין במהרש"א שם שפירש דהכוונ' דא"כ אינו אסור רק שצריך למכרו בזול והיינו מדמע ולפ"ז כיון דרב ס"ל מנסך ולא אמר מערב משום דהיינו מדמע וא"כ כאן שג"כ בטל בששים וא"כ היינו מדמע וצ"ע בכ"ז אבל מ"ש למעלה הוא נכון ת"ל: