שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק כ״ז סימן ט״ו

והנה לכאורה קשה בהא למ"ד לצעורי קמכוין ממנסך ומה קושיא כיון דמ"ד מנסך ממש ע"כ משום דאגבהה קניא וא"כ שוב ל"ש לצעורי דמה מצערו הא יצטרך לשלם לו דהרי קנאו בהגבהה והו"ל שלו וא"ל דיכול לומר הש"ל כל דהוא לצעורי דז"א דאטו הוא דבר ברור דהוא לצעורי רק דלא יוכל לאסור מספק ותלינן דהיא לצעורי ולפ"ז עכ"פ יוכל הניזק לומר מה לי ולך קח לך היין כיון דלדעתך לא נאסר ואני יש לי ספק וכעין מ"ש הש"ך ביו"ד סי' ד' ובנקה"כ שם ע"ש והיא קושיא גדולה וא"ל דקושית הש"ס היא משוגג דל"ש מדאגבהה קניא כמ"ש הפ"י בגיטין וא"כ שוב א"י לאסור ואמאי אצטרך לפטרו הא לא ניסך כלל דז"א דבשוגג שוב ל"ש לצעורי וא"כ שוב יכול לאסור דבר שא"ש והיא קושיא נפלאה וצ"ל דס"ל לש"ס דזה סברא ברורה דבודאי לא כוון רק לצערו דמה"ת לחשוד לאיש יהודי שבשאט בנפש ירצה לשחוט לע"ז או לנסך לע"ז ומסתמא מתכוין רק לצעורי וא"כ שוב יוכל לומר הש"ל ושפיר מקשה ועיין בחו"מ סי' קמ"א סי"א דאכל ערלה ושביעית וכלאים לא הוה חזקה ובתומים שם סק"ז תמה דהא המסכך גפנו של חבירו לא נאסר דהו"ל דבר שא"ש וא"כ שוב מהראוי להיות לו חזקה דל"ש לומר דמה אכפת לי' באכלו איסור הא כיון שא"ש לא נאסר ולא מקרי כלאים. ולפענ"ד ל"ק מכמה טעמים דכל הטעם דאינו אוסר דבר שא"ש בכלאים כתבו התוס' ביבמות פ"ג ובר"ש פ"ז דכלאים מ"ה דכלאים בניחותא דבעלים תלוי והא לא ניחא לי' ולפ"ז כיון דקיי"ל בחו"מ סי' שע"ג דגזלן שהשביח אם מחזיר לנגזל אין לו רק דמי הוצאה והשבח כלו של הנגזל דארעאי אשבח וא"כ כאן ניחא ליה להמערער שיזרע כלאים דאז יוכל לקחתם דהא אין לו רק דמי הוצאותיו וא"כ שוב נאסרו וא"ל כיון דניחא לי' שוב יאסרו ומה בצע לו להמערער בפירות של כלאים דז"א דניהו דיאסרו ולא ניחא ליה הא עכ"פ כשיחזירם לו לא יצטרך לו להחזיר אף דמי ההוצאה ויכול לומר טול פירותיך וא"כ שוב אית לי' שותפות בהפירות דהפירות הם של הזורע ואף דהן איסור מ"מ אם נימא דא"ה מקרי שלו כמו שהוא דעת הרבה פוסקים שוב יוכל לאסור דכל דיש לו שותפות בגווי' נאסר ובלא"ה נראה לפענ"ד דזה טעות דשם דסכך גפנו על תבואתו של חבירו שייך לומר דא"י לאסור תבואה שא"ש אבל כאן מה שזרע בעצמו כלאים שפיר יכול לאסור לנפשו ומה בכך דהקרקע הוא של חבירו הא הקרקע לא נאסר וכשיחזור להנגזל יעקור כל הכלאים והארץ לעולם עומדת ולא נאסרה ובלא"ה י"ל דאדרבא כיון שזרע כלאים יכול המערער לומר כיון דזרעת דבר איסור אדרבא בשביל שגלית דעתך דהקרקע אינו שלך דאל"כ מה"ת לזרוע כלאים דבשלמא ערלה ושביעית א"א כ"א באיסור אבל כלאים מה"ת למתלי שרצה להחזיק בקרקע אדרבא לפי שאינו חפץ להחזיק לכך זרע כלאים דלא נאסרו וגם לפמ"ש הר"ש הטעם דכתיב לא תזרע מה זורע דניחא לי' ושל אחרים לא ניחא לי' וכאן כיון שרצה להחזיק בקרקע שא"ש שוב ניחא ליה ושפיר אוסר אף דבר שא"ש וז"ב ודו"ק: