שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק כ״ז סימן ט״ז

והנה בהא דשיטת התוס' דאף באית ליה שותפות שייך לצעורי הקשה תלמידי החריף מוה' סענדר שורשטיין ני' דבזה יקשה קושית הכו"פ סי' ד' דאמאי נימא דלצעורי קעביד הא אינו רק ספק וניזל לחומרא וכ' כיון דאא"א דשא"ש מה"ת רק מדרבנן תלינן לקולא ולפ"ז ביש לו שותפות דיכול לאסור מה"ת למה ניזיל לקולא ואביו המופלג א"ל כן לאחר תפלת שחרית י"ז אלול תרט"ז והשבתי כרגע די"ל דמיירי באית לי' שותפות רק מעט באופן שבטל ברוב מה"ת במב"מ רק מדרבנן נאסר ומ"מ יכול לאסור דממונא לא בטיל וא"ל דאכתי היאך מצי להקשות דלמא מיירי שיש לו שותפות מחצה למחצה ולא בטל. אך נראה דבאמת הקשו התוס' דהיינו מדמע. אך לפמ"ש אינו מדמע דשם מערב הרבה באופן דלא בטל וכאן מיירי שאין לו רק מעט רק דממונא לא בטל וא"כ ע"כ מיירי באינו רק מעט ושפיר שייך לצעורי ודו"ק. ובזה יש ליישב דברי הסמ"ע סי' שפ"ה דביי"נ הי' לו לחלק יין שלו ואח"כ הי' לו לצערו והקשה הש"ך דא"כ מה מקשה ממנסך ולפמ"ש י"ל דבש"ס דמיירי דאינו רק מעט דאל"כ הו"ל מדמע י"ל דלא חש על המועט שלו וכוון לצער אבל בש"ע מיירי ביש לו שותפות מחצה על מחצה או רוב ושוב הי' לו לחלק ודו"ק. אך בגוף תירוצי יש לפקפק דכל שיכול לאסור אף דאינו רק שותפות מעט שוב נאסר כלו. אמנם י"ל כיון דלא נאסר רק בשביל חלקו המעט בטל ברוב ודו"ק: