שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק כ״ז סימן י״ד

ובזה מיושב גם קושית מהרש"א דלהס"ד ג"כ ידע דלהחליף בשם אחרים לא חיישי' דאינו רק דרבנן ורבנן ל"ח רק שמא נגע ביינו וע"ז שוב יש לו להיין חזקת כשרות וי"ל דרבנן לא חיישו רק באין להיין חזקת כשרות כגון שמתחלת הדריכה הי' ברשות העכו"ם ולכך הקשו דעכ"פ כל שחיישו לזיוף שוב ניחוש שמא נגע ונסכו ול"ש חזקת כשרות דהרי עכ"פ יצא מחזקת כשרותו שעכ"פ בשתיה נאסר והרי מקודם הי' מותר אף בשתייה וא"כ עכ"פ הלך חזקת כשרות שהי' לו ול"ש להעמיד בחזקת כשרות וכמ"ש הר"ש פ"ב דמקוואות דכל שמדרבנן אזיל חזקת כשרות שוב ל"ש להעמיד על חזקתו הראשונ' וע"ז כתבו דריב"ב לשיטתו דא"א אוסר דבר שא"ש וא"כ בעצם היין מותר רק שאסרו משום בנותיהם אבל חזקת כשרו' לא אזל לי' דאכתי הי' בחזקתו ודו"ק היטב כי הוא חריף עמוק עמוק. והנה התוס' בחולין דף מ' הקשו ד"ה ר"נ דכאן משמע דר"נ ס"ל אין אדם אוסר דבר שא"ש ובע"ז גבי על נכרי לחנותא והוה חמרא וקאסר ר"נ היין ואמאי והא אין אדם אוסר דבר שא"ש. ובאמת לפמ"ש הרמב"ן הנ"ל דעכ"פ בשתיה אסור משום בנותיהם לק"מ קושית התוס' ומה דמקשה הש"ס ממנסך כבר כתבתי למעלה דשם דאמרו משום קלב"מ ע"כ דאסור משום נסך ממש. אך בגוף קושית התוס' בחולין הנ"ל נראה לפענ"ד דבר חדש דהנה בב"ב דף פ"ח אמרי גבי האי דאייתי קרי קרי ואמרו דא"י להקדישם כיון דקייצו דמיה והאחר נטלן הרי הן של האחר וחייב דמים ע"ש וכ"כ הרמב"ם פ"ו מערכין ולפ"ז שם דעל לחנותא ושאל על יין א"כ שפיר יכול לאסור ול"ש דבר שא"ש דהרי יכול ליקח היין כיון דקייצי דמיה כל רביעית יין בכך וכך א"כ שפיר יכול לאסור ודוקא כשבא לביתו של ישראל שאינו מוכר יין א"י לאסור אבל בחנות שעומד להמכר שפיר יכול לאסור ראה זה חדש הוא ודו"ק. ובזה נראה לפענ"ד מ"ש בשו"ת חינוך ב"י באו"ח סי' י"ז באחד שאמר בבית המטבחיים בכמה בשר זה לק"פ וכתב המ"א כיון דלא הוה שלו לא יוכל לאסרו ומשום מ"ע ליכא. ולפמ"ש כיון שבשר עומד להמכר בבית המטבחיים ויש לו קוציתא וזה שאל כמה קציצת דמים וא"כ בכה"ג שוב יוכל לאסור אף שאינו שלו וכמ"ש ודו"ק: